ועידת אוסלו בדיחה
אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל, ועידת אוסלו היא בדיחה. מה הם עושים? הם לא מדברים על שלום, הם מקיאים את השנאה שלהם החוצה. קודם כל, הקיא נורא ועוד הריח… וכמה שהם מנסים להסתיר את זה בבושם זה עדיין מסריח. אני לא רוצה להגיד משהו רע, כשאדם מת חס וחלילה (בעזרת ה’ יתברך שכולנו נחיה לעולם) אתם יודעים איך הריח! נכון, הדבר הכי קטלני בעולם זה השנאה. העולם שונא אותנו במשך אלפיים שנה, תדמיינו איזה ריח יש לזה, עם ריח כזה נורא, אתה אפילו לא יכול לדבר אליהם, הריח בולע את המילים.
כאשר ועידת אוסלו, הסכם השלום, התחילה לפני שנתיים, באותו לילה, הופעתי בווינה. היו שם אולי חמישה יהודים, השאר היו לא יהודים. אמרתי להם אני בטוח שכולנו מתפללים להצלחת הוועידה. אני לא רוצה להגיד משהו רע, אבל, הם מבזבזים את זמנם. אם יש להם אומץ, הם היו מזמינים אנשים כמוני. בלילה הראשון של הוועידה צריך להיות קונצרט, לפני שמדברים צריך לשיר, על מנת לנקות קצת את האוויר. אתה מחזיק אתם ידיים, רוקד קצת “דוד מלך ישראל חי וקיים”, זה לא ילך בדרך אחרת, נכון?
כאשר אתה מדבר עם מישהו, אם יש טורנדו ביניכם, הוא לא ישמע אותך, וגם לא יראה אותך, בגלל שאתה רחוק מאד, יותר מדי רחוק. זה שובר את הלב כאשר אתה עומד ליד מישהו פיסית, אבל שכלית ורוחנית הוא רחוק מאד, הוא לא רואה אותך.
