אתם יודעים חברים, לפעמים זה עושה אותי עצוב, אבל לפעמים זה עושה אותי שמח. לישראל אין שום חברים בעולם. האדמה הקדושה, עם ישראל הקדוש, לבד. “עם לבדד ישכון”, אבל, אתה יודע מה יש לנו? “ישראל בטח בה’.” יש לנו חבר אחד בשמים. “ישראל בטח בה’.”

תקשיבו חברים, בימים הקדומים הטובים, היו לנו מנהיגים גדולים. היו לנו צדיקים. היו לנו נביאים ענקיים. לפני שהמשיח יבוא כולנו נהיה נביאים קטנים. אתם יודעים מה קרה? שש המיליון הביאו נבואה לעולם. מפני שכשהם הלכו לתאי הגזים הם ראו מה שאף אחד לא ראה לפניהם.

אני רוצה שתדעו חברים, הייתה לי הזכות לראות חיילים מאוחר בלילה עם רובה בידיהם, מסתכלים למעלה אל השמיים, הם ראו מה שאף אחד לא ראה מעולם. הם הרגישו מה שאף אחד לא הרגיש מעולם.

הייתה לי הזכות להחזיק ידיים לחיילים הפצועים, הם מחכים למשיח שיחזיר להם את העיניים שלהם, את הרגליים שלהם, את הנשמה שלהם, את הגוף שלהם. הם מרגישים מה שאף אחד לא הרגיש לפני כן.

אבל אתם יודעים חברים מה מחזיק אותנו? נבואה אחת קטנה, נבואה אחת קטנה. “עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה”.

הפוסט ישראל בטח בה’ – יש לנו חבר אחד בשמים הופיע ראשון בJewish Outlook

ביום ראשון ה’ אמר “ויהי אור” וביום רביעי ה’ ברא את השמש ואת הירח. האור שה’ ברא ביום הראשון לא נועד להבחין בין פפסי-קולה לבין קוקה-קולה, אור זה נברא ביום רביעי. האור של היום הראשון הוא אור שונה לחלוטין.

יש סיפור על הרבי מרימינוב הקדוש. הרבי מרימינוב יכל לראות מסוף העולם ועד סופו. שאלו אותו “למדנו בתלמוד שאחרי חורבן בית המקדש אין יותר נבואה, אז איך זה יכול להיות שאתה רואה מסוף העולם ועד סופו?”

ענה לו הרימינובר: “האם אתה חושב שה’ ברא אדם בצלמו עם עיניים רק בשביל לראות עד חמש סנטימטר? ה’ ברא אותנו כשבטבענו לראות מסוף העולם ועד סופו. הדבר העצוב הוא שראייתנו נהייתה כל-כך מוגבלת. אם הייתי מנסה להסביר לך מהי נבואה לא היית מבין, בגלל שהנבואה כה גבוהה ורחוקה ממך.”

הזוהר הקדוש אומר שכשמישהו מדבר אנו שומעים רק עשרה אחוזים מדבריו, הדבר העצוב יותר הוא שאנו אומרים רק עשרה אחוזים ממה שאנו רוצים לומר. איזו מין תקשורת יש בינינו? אם אני אומר רק עשרה אחוזים ממה שאני רוצה לומר, ומעשרה אחוזים אלו אתה שומע רק עשרה אחוזים, זה באמת מצב גרוע.

משה רבינו גמגם עד מעמד הר סיני, למה הוא גמגם? מפני שלשונו סירבה לנוע. משה רבנו היה כה מושלם, כל-כך אלוקי שהוא לא רצה להגיד רק עשרה אחוזים. “אלו הדברים”. אחרי מעמד הר סיני, משה רבינו לא גמגם יותר, לפתע הוא הפך לנואם הגדול בעולם.

אם משה רבינו היה אומר “אנוכי ה’ אלוקיך” – אֶ אֶ אֶ, איך זה היה נשמע? מישהו רוצה להגיד לך את עשרת הדברות ובמקום הוא אומר, “אֶ אֶ אֶ אנוכי”. (יש בדיחה מפורסמת, מישהו פגש את מויש’לה המגמגם ואמר לו שלום. מויש’לה עונה: “ש ש שלום”. מה קורה מויש’לה? “א א אני בא מתחנת הרדיו”. “מה עשית שם?”  “א א א ני רוצה להיות מנחה ברדיו”. “נו, קבלת את העבודה?” “לא, שונאי היהודים האלו לא נתנו לי צ’אנס”.)

זה אותו הדבר לגבי שמיעה. הראיה והשמיעה שלנו כל-כך קטנו. וזה בגלל “עץ-הדעת”. כשמישהו מדבר, האם אני מקשיב לו, או שופט אותו? דמיין שחברך המתוק אומר לך משהו, איך אתה מקשיב לו? קודם כל אני מחליט אם אני אוהב את קולו. ואני כבר שופט אותו. האם אני אוהב את השפה? אני כל-כך עסוק בלהקשיב לפרטים החיצוניים, ובנתיים אני לא מקשיב למה שהוא אמר, אני שומע רק מעט.

הפוסט כשמישהו מדבר אנו שומעים רק עשרה אחוזים מדבריו הופיע ראשון בJewish Outlook

הם כתבו על זה בעיתונים, אך הם לא שמעו זאת מבפנים, מפני שהם רק שומעים עשרה אחוזים ממה שבאמת קורה. אם הייתי אומר למישהו שמיליון אנשים מתים… יש להם מספיק כסף, מספיק קוקה-קולה, מספיק עוגה בשביל להחיות את האנשים האלה שמתים מרעב.

אני לא רוצה להגיד משהו יותר מדי רע, אבל, פעם אחת, היה בן-אדם גדול שדברתי אתו על לעשות משהו ממש געוואלד (מועיל), ובאותו הזמן בסן-פרנסיסקו בבית אהבה ותפילה היינו ממש מצילים אלפי ילדים, והוא אמר לי בכנות “כל דבר שקשור ליותר מעשרה אנשים, אני לא יכול לעשות”.

אותו אדם היה אחד המנהיגים הגדולים ביותר של היהודים, והוא יכול לטפל רק בעשרה אנשים. מדוע הוא לא שומע? המרחק בינם לבין האנשים האחרים… בימים אלה כולם מתקשרים בשיחות בין עירוניות. אני לא רוצה להגיד משהו יותר מדי טיפשי.

יש בדיחה ישנה על משוגע אחד שבא לטיפול אצל הפסיכולוג, ואמר לו: “דוקטור, תעזור לי, אני מתקשר לעצמי כל לילה בשיחה בין עירונית ואני לא יכול לשלם את החשבון” ענה לו הפסיכולוג “בפעם הבאה תתקשר לעצמך בשיחת גוביינא”.

הפוסט להקשיב ולהרגיש הופיע ראשון בJewish Outlook

אתה לא יכול לחיות בלי אוויר. בגלל שהגילוי הכי גדול של ה’ בעולם הזה הוא האוויר- אתה לא יכול לחיות בלי אוויר, אתה לא יכול לחיות בלי קצת אור של ה’.

לפעמים אתה נכנס לחדר ויש בו ריח רע מאד. בטשורקוב נהגו לפני שהרבי מטשורקוב נכנס לחדר היו החסידים שופכים הרבה בקבוקים של הבושם הכי יקר- מפני שהרבי מטשורקוב לא היה יכול להיות אפילו רגע אחד בחדר שריחו היה כמו . . . געוואלד.

הרבי מקוצק כמעט ולא יצא מפתח ביתו משך עשרים שנה. הוא ישן במיטה רק ביום שישי בלילה, במשך השבוע הוא ישב ליד השולחן ולמד, נרדם, התעורר והמשיך ללמוד. נרדם, התעורר והמשיך ללמוד, ורק פעם בשבוע החליף את בגדיו.

כשהרבי הלך למקווה והיה פושט את בגדיו הישנים, היה מציע לו הגבאי בגדים נקיים אך הגבאי אף פעם לא ידע להבחין אילו הם בגדיו הנקיים של הרבי ואילו הישנים בגלל שלבגדים שלבש הרבי כל השבוע היה ריח גן עדן, בדרך-כלל אם אתה לובש חולצה שבוע רואים עליך! הרבי מקוצק לבש בגדים במשך שבוע ולא היה להם שום ריח רע, לא יאומן. זה רק האוויר…

הרבי הקודם מליובאוויטש, היה הכי דומה באישיותו לבעל שם טוב הקדוש, אני זוכר שאצל הרבי הקודם של ליובאוויטש, כשהיית נכנס לחדרו האוויר עצמו היה מריח טוב, זה לא היה ריח של דאודורנט ולא ריח של בושם. חודשים אחרי שהרבי נפטר, לאוויר עדיין היה ריח של גן עדן…

הפוסט אוויר עם ריח טוב מבושם הופיע ראשון בJewish Outlook

לשנאה יש ריח של רצח. אתם יודעים מהי שנאה? אם אתה לא היית בעולם הזה – יכולתי להתקיים. אני לא מבין מדוע בכלל ה’ ברא אותך? מן הסתם זו הייתה טעות. זאת אומרת שאני מוחק אותך מן העולם, אתם יודעים כמה ריח רע זה? געוואלד, זה ריח רע.

אם אנשים לא אוהבים אחד את השני, הריח שבאוויר כבר מאוד רע, כך שאנשים לא יכולים לשמוע אחד את השני. וברור, שהם גם לא יכולים לראות אחד את השני, כי הדבר הראשון שקורה כאשר אתה שונא מישהו, הוא שאתה כבר לא רואה אותו.

אחיו של יוסף הצדיק שנאו אותו “ולא יכלו דברו לשלם”(בראשית, לז’ ד’), הם לא יכלו לדבר אתו בשלווה ובשלום. כאשר אתה שונא מישהו, אתה לא יכול לדבר אתו, וזה שובר את הלב.

אתה רוצה לעשות מלחמה? אם אתם שונאים אחד את השני, זה בסדר. אך בואו נחליט לשבוע אחד, לאהוב אחד את השני, אולי חודש זה זמן ארוך מדי. בשבוע האחד הזה, פשוט נדבר אחד עם השני, יהיה געוואלד, נכון? בגלל שלפתע היינו מבינים שהוא בן-אדם בדיוק כמונו, אנחנו כמו ישות אחת, אותו הדבר.

רבי נחמן מברסלב אומר שכמו שישנה סופת טורנדו גשמית, ישנה גם סופת טורנדו רוחנית. כששונאים מישהו… הקול כל-כך מתגבר… סופת טורנדו עושה כל-כך הרבה רעש. סופת טורנדו לא נושאת את המילים יותר. אתה יכול ממש להרגיש זאת באופן פיסי כאשר אתה נכנס לחדר, שאנשים מתקוטטים בו.

פעם אחת נכנסתי לבית, לא האמנתי למראה עיניי, הבעל והאישה התקוטטו כמו… אתם טיפשים? אם אתם מזמינים אורח, תתנהגו לחמש דקות בצורה נורמלית. אולי זאת הייתה ההתנהגות הכי טובה שלהם, אני לא יודע איך הם התנהגו כשלא הייתי שם! וזה לא הכל, הדרך שבה הם דברו לילדיהם. היום הייתי יוצא משם, אני יותר חזק מבפנים. הם ממש ביישו את ילדיהם בפניי.

כשאנשים לא אוהבים אחד את השני, לא רק שהם לא שומעים את דבריו של השני, הם ממש שומעים את ההפך. נניח שהיה לי ריב עם מישהו ואמרתי: “בוא נעשה שלום”, השני אומר “אמרת שלעולם לא תעשה שלום עימי”! אני, באמת אמרתי את ההפך. מה עניין הטורנדו? הופך הכל. אני אומר לך מילים, והטורנדו הופך את המילים.

אני לא רוצה להגיד שום דבר רע. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. אבל, איך אתה יכול לעשות שלום עם מישהו שלא שומע את מה שאתה אומר.

כשהרבי מלובאוויטש הגיע לראשונה לאמריקה, הדבר הראשון שהוא אמר היה “אנחנו צריכם לטהר את האוויר, בגלל שהאוויר באמריקה ממש נורא. אתה לא יכול להגיד מילה אחת קדושה”. הייתה בדיחה: פגשו חסיד בדיסקוטק ושאלו אותו מה הוא עושה שם? הוא ענה, “אני מטהר את האוויר”.

הפוסט אויר הנח והזך הופיע ראשון בJewish Outlook

הם הלכו לבלעם ושאלו אותו, האם מתקרב מבול? האם מתקרבת סופת טורנדו? והוא ענה: כן, אך, לא סופת טורנדו שתהרוס את העולם, טורנדו שתבנה את העולם. “ה’ עוז לעמו יתן” אתם יודעים מי אמר את הפסוק הזה? בלעם, האויב הגדול ביותר שלנו, לא יאומן. שאלו את בלעם, מה קורה לעולם? ובלעם ענה: “ה’ עוז לעמו יתן”. ה’ מביא כוח לעמו, “ה’ יברך את עמו בשלום”,

ה’ נתן דברי תורה שיביאו שלום לעולם. אפילו השונאים הכי גדולים שלנו, היו רגעים שהם ידעו מי אנחנו. 

יש סיפור על אחד הגנרלים בצבא הגרמני, בכיכר, בעיר קרקוב, שם נורו ארבע מאות יהודים. אחד מהיהודים שהיו בכיכר נפל לפני שהוא נורה והגרמנים חשבו שהוא מת. לימים, הוא סיפר שהוא שמע את הגנרל הגרמני אומר: “אם היטלר ימ”ש לא היה נותן לנו פקודה לשנוא את היהודים, הייתי בעצמי מתגייר!” געוואלד.

שמעתי סיפור מדהים על אחד הרבנים הגדולים. הנאצים בהונגריה עצרו את היהודים ואמרו להם לבוא בשעה שתים-עשרה ביום שלמחרת. “נשלח אתכם לחופשה, למקום יפה יותר”. המקום היה אושוויץ… כולם התרגשו ורצו להתכונן לנסיעה.

רק הרבי הבין שיש “רק עוד כמה שעות ללכת…” זה היה בשבת בבוקר. הם ימ”ש תמיד שלחו את היהודים לאושוויץ בשבת. כאשר כולם התארגנו, הרבי עמד בפינה והתפלל מהסידור. כולם נדחפו לרכבת, וכל פעם שהרבי עלה לרכבת, אחד מהנאצים משך את הרבי החוצה מהרכבת.

הרכבת יצאה לדרך, ורק הרבי והנאצי נשארו בחוץ. “אני רוצה שתדע” אמר הנאצי, “הסתכלתי עליך, כולם דאגו לעצמם ולצרכים הגופניים שלהם, ואתה עמדת בפינה והתפללת, אתה יודע? כשאתה מתפלל ה’ תמיד עונה!” הנאצי קם וברח במהירות. הרבי אמר “אני לא יודע אם זה היה אחד מהנאצים, או אליהו הנביא”, אבל באותו רגע זה היה אחד מהם, נכון. לפעמים אליהו הנביא מתחפש.

לפני שאתה מדבר עם מישהו אתה חייב תמיד לומר לו, “חייב להיות שלום מוחלט בינינו, מפני שאם אין שלום בינינו, אתה מבזבז את זמנך, ואני מבזבז את זמני”.

הפוסט השקט שלפני הסערה הופיע ראשון בJewish Outlook

כאשר ועידת אוסלו, הסכם השלום, התחילה לפני שנתיים, באותו לילה, הופעתי בווינה. היו שם אולי חמישה יהודים, השאר היו לא יהודים. אמרתי להם אני בטוח שכולנו מתפללים להצלחת הוועידה. אני לא רוצה להגיד משהו רע, אבל, הם מבזבזים את זמנם. אם יש להם אומץ, הם היו מזמינים אנשים כמוני. בלילה הראשון של הוועידה צריך להיות קונצרט, לפני שמדברים צריך לשיר, על מנת לנקות קצת את האוויר. אתה מחזיק אתם ידיים, רוקד קצת “דוד מלך ישראל חי וקיים”, זה לא ילך בדרך אחרת, נכון?

כאשר אתה מדבר עם מישהו, אם יש טורנדו ביניכם, הוא לא ישמע אותך, וגם לא יראה אותך, בגלל שאתה רחוק מאד, יותר מדי רחוק. זה שובר את הלב כאשר אתה עומד ליד מישהו פיסית, אבל שכלית ורוחנית הוא רחוק מאד, הוא לא רואה אותך.

הפוסט ועידת אוסלו בדיחה הופיע ראשון בJewish Outlook

העולם חושב שיעקב השתחווה לעשיו. אך ברור שיעקב לא השתחווה לעשיו. הזוהר אומר: “עד גשתו” – עד שהוא היה קרוב. “עד אחיו” – היה צריך לומר “עד גשתו לאחיו” עד שהוא הגיע לאחיו – “עד גשתו עד אחיו”, – הזוהר הקדוש אומר הוא השתחווה לפני ה’,

הוא התפלל שכאשר הוא יגיע אליו הם ידברו כמו אחים, מפני שעשיו היה גם אח וגם אויב. “כאשר אנו מדברים אנו צריכים להיות אחים”. עשיו ויעקב היו אחים במשך חמש דקות, בהמשך נאמר שעשיו חזר למקום שהוא בא ממנו, למגרעותיו.

היו כמה דקות בהיסטוריה שהעולם היה חבר שלנו, דקות אלו תמו, אבל לפחות זה קרה לשתי דקות, זאת אומרת שאם אי פעם יוכל להיות שלום בעולם, זה יהיה בגלל שיעקב ועשיו הכינו את הדרך, בכדי שבסופו של דבר האומות יוכלו להתאחד. וזה כל העניין בספר בראשית. עד פרשת “וישב”, יעקב נלחם בלבן ועשיו, כאילו, שיעקב מכין לנו את הדרך להלחם ולנצח כשנותקף על-ידי אומות העולם.

הפרשות: “וישב”, “מקץ”, “ויצא”, ו”ויחי”- דנות בסכסוך שבינינו לבין עצמנו, אוי ויי … הסכסוך שבינינו מקיף ארבע פרשות, המלחמה בעשיו היא אולי עשרים פסוקים. לבן, זו פרשה אחת, יוסף ויהודה והאחים זה ארבע פרשות, המשמעות היא שיותר קל לעשות שלום עם אומות העולם מאשר לעשות שלום בתוכנו.

הפוסט יעקב לא השתחווה לעשיו הופיע ראשון בJewish Outlook

אם מישהו קצת טיפש הוא יכול לומר: ”הגר בוודאי עזרה לשרה במטבח, שרה בקשה סכין והגר הביאה לה סכין, שרה צעקה אני רוצה סכין גדולה, שרה  ביקשה כפית והגר הביאה לה כפית שרה צעקה אני צריכה כף מרק. אם אתה רוצה, אתה יכול לשגע מישהו בצורה הזו. לבסוף הגר לא יכלה לסבול זאת יותר ועזבה”.

אתם יודעים מי הייתה הגר? הגר הייתה הבת של פרעה. בימים ההם לא נתנו מתנות של זהב או כסף, נתנו ילדים כמתנה – זה עצוב. כששרה עזבה את מצרים, פרעה, כהוקרת תודה, נתן לה את אחת מבנותיו, כלומר הגר הייתה נסיכה. האם אתם חושבים שבביתו של אברהם לא טיפלו בה כנסיכה? אתם יודעים איך אברהם אבינו התנהג לעבדים, כביכול עבדים – למשרתיו, געוואלד.

מסופר בגמרא על רבי (מסדר המשנה) והמשרתת שלו. איך רבי טיפל במשרתת שלו, מסתמא אתם חושבים שהוא שיגע אותה, הכריח אותה לנקות את הרצפה.

יש הרבה סיפורים בגמרא, שכאשר החכמים לא ידעו איזו שהיא הלכה הם שאלו את המשרתת של רבי, זאת אומרת שהיא הייתה חלק מהמשפחה, הייתה לומדת תורה אתם, וזה קרה שלושת אלפים שנה אחרי אברהם אבינו.

ישנו סיפור על טבי העבד כביכול, של רבן גמליאל, החכמים לא ידעו חלק מהלכות סוכה. לכן הם שאלו את העבד חלק מהלכות שינה בסוכה. רבן גמליאל חי אלפי שנים אחרי אברהם ושרה אימנו.

“אהבה” “אהבה” – זה נפלא, אך אי אפשר להנהיג את העולם בצורה כזו. הטעות של הנצרות “אהבה” “אהבה”, מישהו מכה אותך בצד אחד תן לו את הצד השני.

האם הם אי פעם עשו זאת? לא. אתם יודעים מה הם עושים? “אם תכה אותי בצד אחד אני הורג את כולם”. זה יוצא מפרופורציה, מפני שאתה צריך לתת לאנשים איזון. אתה לא יכול רק “אהבה”, זה לא עובד.

אברהם זה חסד, אברהם כולו אהבה. שרה זה גבורה, כדי לשמור על איזון. לאברהם, הייתה ישיבה לגברים ולשרה הייתה ישיבה לנשים, שרה הנהיגה ישיבה לנשים מפני ששרה ואברהם ממש תיקנו את העולם.

הנשים חייבות להביא גבורה לעולם. אך, לא גבורה בפני עצמה, אלא, גבורה שבחסד או חסד שבגבורה. אהבה בגבולות, משמעה: לדעת את מי לאהוב ואת מי לא לאהוב.

בוא נדמיין שיש סוחר סמים בירושלים ויש לי את הזכות להיפגש עמו. והוא אומר לי “אני צריך לקנות כמות חדשה של סמים, בחצי שנה יקנו ממני כמאתיים תיכוניסטים – וכולם ימותו, אני זקוק לעשרת אלפים דולר לקניה”. רצתי כמו משוגע, חייבים להשיג לו עשרת אלפים דולר בגלל שהאדם הטוב הזה רוצה לקנות סמים ולהרוג עוד אנשים. אתה קורא לזה אהבה? זה רצח!

הפוסט המלחמה בן ישמעאל ליצחק הופיע ראשון בJewish Outlook

אני לא רוצה להעמיק מדי כי זה כואב מאד. האפיפיור מעולם לא פתח את פיו כשהנאצים רצחו שישה מיליון יהודים. אתם יודעים מתי הוא פתח את פיו בפעם הראשונה? כשתלינו את אייכמן הוא שלח מכתב לממשלת ישראל “בבקשה אל תתלו את האדם הזה”.
כל-כך הרבה “אהבה”. כשיצאנו מאושוויץ, שבורים, האם איזו מדינה הציעה לנו כמה מיליארדי דולרים לבנות את עצמנו מחדש? אפילו לא אגורה שחוקה. תראו מה עשינו במדינה בלי כסף. מישהו, מבלי להזכיר שמות, הביא מיליארד דולרים (לפלשתינאים). 
אתם יודעים מה הם הולכים לעשות עם אלפי מליון הדולרים? אתם באמת חושבים שהם הולכים לבנות את המדינה? הם הולכים לקנות נשק בכדי להרוג את כל היהודים. תכירו במציאות! בוודאי, זה מה שהולך לקרות כפשוטו. אין ספק. מדוע? מפני שהם נותנים אהבה מעצמם תמיד במקומות הלא נכונים. תמיד, במקום הלא נכון.

אל תבינו אותי לא נכון, אמרתי זאת אלפי פעמים, אין לי שום דבר נגד בני הדודים שלנו. אני בטוח שהערבי הפשוט ברחוב מתוק כמו סוכר. אבל מי מדבר אתם? אנחנו מדברים רק עם הרוצחים, אנחנו לא מדברים עם האנשים הטובים, זה שובר את הלב, נכון.

מדוע אנחנו לא מדברים עם האנשים הטובים? מפני שהאנשים הטובים פוחדים לפתוח את הפה שלהם. אתם חושבים שהם עושים טרור רק נגד היהודים? הם עושים טרור בתוכם יותר מכל אחד אחר בעולם.

אתם יודעים מה קורה בדרום אפריקה? אתם חושבים שהלבנים רוצחים את הכושים? דברתי עם הרבה כושים. הכומר טוּטוּ אמור להיות בפסגת אנשי השלום, הוא רצח יותר כושים מאשר כל ממשלות הלבנים ביחד.

הכומר טוּטוּ הוא כל-כך בעד השלום, אם מישהו לא עושה כרצונו הוא רוצח אותו, הוא ימות עוד לפני הבוקר הבא. כשהייתי בדרום אפריקה, הייתה לי הזכות להתאכסן במלון של כושים. זה היה ממש חמוד, ממש חמוד. כל הכושים באו להופעה שלי. הם לא יכלו לבטא את שמי, והיהודי היחיד שהם הכירו היה ישו, אז הם קראו לי “אדון ישו”.

הלכתי בבוקר למסעדה וכל המלצרים והמלצריות קראו “אדון ישו הגיע”. אתם יודעים מה, הייתי שמח לעזור להם. הפוליטיקאים רוצים לשלוח כסף לדרום אפריקה, אבל הכסף לא מגיע לעניים, הוא מגיע למנהיגים, והם קונים עם כל הכסף נשק. הם לא רוצים שלום. האם אתם חושבים שבלי פוליטיקאים לא יכולנו לעשות שלום עם הערבים כבר אלפי פעמים?! אבל, העולם חושב פוליטיקה.

הפוסט אהבה לא במקום הנכון הופיע ראשון בJewish Outlook