היהודים הם הלב של ה’
פעם, היה כנס גדול מאד של סופים שמטרתו הייתה להביא שלום לעולם. זה היה געוואלד… געוואלד… הייתי רוצה שנעשה כנס כזה. בלילה הראשון כל דת קיבלה עשר דקות להציג את דתם לקהל. היו שם “הינדואיזם”, “שינטואיזם” וכל דת בעולם. המפיק של הכנס היה סופי, כמובן שהוא נתן הרבה כבוד למוסלמים. המוסלמים שרו, רקדו ואמרו תורות הרבה זמן, היו שם בערך אלפיים חמש מאות אנשים ומתוכם אלפיים חמש מאות יהודים. הלב נשבר, כל יהודי שם היה שייך לדת אחרת.
הייתי בטוח שאני אשב בפינה ושום דבר לא יקרה. זה היה אמור להיגמר בחצות והשעה כבר הייתה עשרים לחצות. פתאום שמעתי את הסופי אומר במיקרופון, “אני רוצה שתדעו שהיהודים הם הלב של ה’, ירושלים היא הלב של העולם, האם ישנה אפשרות שה’ לא ייתן את ירושלים ליהודים? ירושלים שייכת ליהודים”.
זה היה קידוש ה’ בשביל היהודים, מפני שהם חשבו שהם צריכים להתנצל שהם יהודים. זה היה אחד הרגעים הכי גבוהים בחיי. אתם יודעים מה עשיתי? התחלתי לשיר “ובכן תן כבוד ה’ לעמך”. הליווי של האנשים ששרו אתי היה נפלא.
במלחמת ששת הימים חברי הטוב – טנקיסט סיפר לי, שהם נלחמו כאריות, ופתאום, בדרכו לסואץ הטנק שלו נתקע, באמצע כפר ערבי במקום מרכזי, אי אפשר היה לתקן את הטנק מבפנים. ולכן היה עליו לצאת החוצה. “חשבתי לעצמי שההבדל הוא בין למות בתוך הטנק או לצאת ולקבל כדור”.
הוא יצא החוצה וערבי צעיר ניגש, הזדהה כמהנדס והציע את עזרתו. אולי זה היה אליהו הנביא, אינני יודע. אמרתי לו: “אתה לא אמור להיות האויב שלי?” והוא ענה, “אם זו מלחמה בין ערבים ויהודים אני ערבי, אבל, המלחמה הזו אינה נגד יהודים היא נגד ה’. ואני לא נלחם בה’.” אני רוצה שתדעו שבצורה מאד מסוימת ועמוקה, הערבים, הערבים הטובים נותנים לנו יותר כבוד מאשר הנוצרים, יש גם נוצרים טובים.
