חרות
אנחנו, בני העם היהודי, לא יכולים לחיות בלי חגים. הרבה אנטישמים האשימו אותנו שאנחנו עם עצוב. אבל, אתם רואים חברים יקרים שלי, האנטישמי הקדום, המן, הכיר אותנו יותר טוב. הוא התלונן שהוא לא יכול לסבול את היהודים, בגלל שיש להם כל כך הרבה חגים. בעצם כל יום שביעי הוא חג. היתה בת קול מהשמים שאמרה: “המן, תודה רבה, בגללך אני אוסיף עוד חג”.
פסח, חל ארבעה שבועות אחרי פורים. בגמרא כתוב: “אנו הולכים מגאולה (פורים) לגאולה (פסח)”. אנו צריכים גאולה בשתי רמות: קודם כל לדעת שאנחנו היהודים פה לנצח, וה’ פה לנצח, וכל מה שקדוש הוא לנצח, ולאהוב אנשים זה לנצח, והתורה היא לנצח נצחים. והדרגה השנייה: לדעת שאף אחד לא אדון בלי ה’.
בפורים כשאני חוגג את הנצחיות שלי, זה נותן לי כוח לחגוג את חג פסח בחרות הכי גבוהה, בלי אדון מעלי, אני רק אהיה עבד ה’. בפורים אני נגאל מהעבדות של הזמן. אנו היהודים פה לנצח.
בפסח אני נגאל מהעבדויות של התרבויות, של הרעיונות, אפילו מהרעיונות שלי, אפילו מהעבר שלי. בליל הסדר אנחנו בירושלים, כולם יודעים שבלילה הראשון של פסח באו ענני הכבוד ולקחו אותנו ממצרים לירושלים. בפורים, מה שזורח לתוכי זאת ההכרה שאני יהודי, בפסח מה שזורח לתוכי זה שאני עבד ה’. אני לא יכול לחכות עד שתבוא הגאולה האמיתית שהיא אפילו יותר עמוקה.
