שבירת הכוס
בלשון הקודש יש שתי מילים: “כח” ו”גבורה”. חז”ל לימדו אותנו: “כח” – זה כח פיזי. כמה כח יש לך להרוג בני אדם. כמה כח יש לך להשפיל בני אדם.
“גבורה” – נמדד על ידי כמה אתה יכול להחזיר חיים.
אנחנו אומרים “אתה גבור לעולם ה’, מחיה מתים אתה”, אתה מביא חיים למתים! רבונו של עולם אתה ממש גיבור!
כדי לשבור את הכוס די במעט כח, אבל חתן יקר, אל תעשה זאת עם כח, תעשה זאת עם גבורה.
אתה יודע מה אתה מבטיח לאשתך הקדושה? “כל פעם שאת עצובה אני אחזיר אותך לחיים”. ושניכם מבטיחים לילדיכם, שכל פעם שהם יבכו או יהיו עצובים, אתם תחזירו אותם לחיים.
שניה אחת של אי אכפתיות יכולה להרוס חיי נישואין. אם מישהו גר בתחנת רכבת, ומישהו אומר לו: “אבדתי את ביתי”, הוא עונה: “גם אני גר בתחנת רכבת, גם לי אין איפה לגור”. כל זמן שאתם לא נשואים, אני יכול להגיד לכם שבית המקדש נחרב, ואתם אפילו לא יודעים מה זה אומר. כשאתם בונים את הבית שלכם, ה’ נותן לכם בית, ופתאום אתם נזכרים, געוואלט, שהבית של כל ישראל חרב. נכון שיש לנו בתים בכל מקום, אבל הבית האמיתי… איננו. לכן שוברים את הכוס, להזכיר לכם את חורבן בית המקדש.
זה תורה מכל הרבנים; מה דרוש בכדי לשבור כוס? מכה אחת. מה דרוש בכדי להחריב את המקדש? תנועה אחת לא נכונה.
מה דרוש בכדי להרוס נישואין? תנועה אחת לא נכונה. שניה אחת של חוסר אכפתיות. שניה אחת של אי אהבת אחד את השני.
כששוברים את הכוס צועקים “מזל טוב”. מה עושים כשטועים בחיי נישואין? אנחנו רק בני אדם. אם אשתך עושה טעות, מה תעשה? אתה יודע מה אתה אמור לעשות? אתה צריך לצעוק “מזל טוב”. “רבונו של עולם, איך אוכל להודות לך שנתת לי אשה כל כך טובה ונפלאה, לא רק שהיא טובה, היא גם עושה טעויות, געוואלט, איזו זכות!” בגלל שאם היא לא עושה טעויות, היא לא היתה מהעולם הזה. האם היית רוצה להתחתן עם מישהי מכוכב אחר? אלא אם כן אתה הולך לסרטים כל הזמן… אני מקווה שלא.
היה לי דוד, אולי הוא הגזים, אבל זה מה שהוא עשה; פעם אחת, אחד מהילדים הקטנים שלו, משך את המפה ושבר את כל הכלים. אני שונא להגיד דברים רעים, אבל הדודה שלי ממש רצתה לכעוס על הילד. אז הדוד הקדוש שלי אמר: “חכי, חכי, חכי, חכי. את רוצה לצעוק? תני לי הזדמנות, קודם תני לי לנשק את הילד.” הוא פנה ואמר לילד: “אני כל כך שמח, אתה כל כך חזק שאתה יכול לשבור את כל הכלים, איזה יידעל’ה געוואלט, יהודי קדוש, יש לך כבר כח לשבור את כל הכלים”.
מדוע אומרים ברכת “יוצר האדם” מתחת לחופה, ולא כשתינוק נולד? אנחנו חיים בעולם שהכל בו עובר, זה עצוב, מאז שאכלנו מעץ הדעת הכל עובר, היום אתה פה מחר אתה שם. היום אתה אוהב מישהו, מחר אתה לא זוכר את שמו. זאת לא הצורה שה’ רוצה שבני אדם יחיו. תחת החופה ה’ נותן לך טעימה בפעם הראשונה איך להיות עם מישהו ממש לנצח, אף פעם לא למות. העולם חושב, שאם שוברים כוס זה הסוף, אבל אתה לוקח כוס שובר אותה, ואומר לכלה שלך: “לא אנחנו. כל העולם יכול להתמוטט, אבל אני ואת נשארים ביחד לנצח נצחים”.
מדוע ירושלים נחרבה? זה עצוב, אנשים שנאו אחד את השני. את מי אתה שונא?! אהבת אותו אתמול, איך יתכן שאתה שונא אותו היום? אתה אומר: “אתמול אהבתי אותו, היום אני שונא אותו…” אנשים אנושיים, איך אתם יכולים… אם פעם אהבתם מישהו, איך אתם יכולים לשנוא אותו? כל בן אדם שפגשת בפעם הראשונה לא היה לך משהו נגדו, נכון? אהבת אותו, אז מדוע אחר כך אתה שונא אותו?
חתן וכלה, אני רוצה שתשבעו אחד לשני שתאהבו אחד את השני לעולם. אנחנו חיים בעולם עם הרבה כוסות שבורות, בתים שבורים, חלונות שבורים, דלתות שבורות, ילדים שבורים, יהדות שבורה. אני רוצה לברך אתכם, שתהיו הזוג שיבנה את ירושלים, כי ירושלים יכולה להבנות רק מאנשים שיכולים לקחת כוסות שבורות ולבנות מהן בית מקדש.
