שיחרור מחבלים מהכלא
ביום ששחררו שלושת אלפים רוצחים מהכלא, רבין היה שם, והממשלה קידמה אותם לשלום. וכשהם יצאו באותו יום נרצחו שני חיילים ואף אחד מהממשלה לא בא להלוויה שלהם. מדוע אתם שולחים אנשים שיקדימו שלום למחבלים ורוצחים?! מפני שלממשלה יש הרבה חסד, ושני חיילים נרצחים ואתם אפילו לא הולכים להלוויה שלהם. רבין היה צריך ללכת להלוויה, לבכות ולבקש סליחה. מדוע רבין לא הלך להלוויה של לפיד? מדוע רבין לא ביקש מהם סליחה? מה קורה פה? הוא יושב שם, שותה ומשתכר, זה פשוט לא יכול להיות. הוא לא האדם שמייצג את ישראל! אני בטוח שרבין חגג את חג המולד. געוואלד.
אני לא רוצה להזכיר שמות. ראיתי בעיתון יהודי אחד שהם כתבו “זה הזמן המתאים ביותר לעשות שלום, זה היה החלום של ישו, החלום שיהיה שלום בארץ ישראל”. זה היה החלום שלו? בלעדיו לא היינו שומעים אף פעם את המילה שלום? ישעיהו הנביא לא מספיק טוב בשבילך?
פעם הייתי בבית כנסת רפורמי, הגעתי בערב שבת, ובמוצאי שבת ניגנתי שם. הרב הרפורמי אמר “זה יהיה יום שישי מרגש מפני שהחבר’ה הצעירים שלי מגיעים, הם יגידו ציטוטים על נושא השלום”. הייתה לי הזכות להקשיב במשך שעה שלימה לצעירים שציטטו, אף צעיר יהודי לא הביא ציטוט מאישיות יהודית, אף אחד לא הביא ציטוט מהתורה. בוודאי שהפעם הראשונה ששמעתי על ה”שלום” היה מעראפת, לפני כן אפילו לא ידעתי שהשלום קיים. בפעם השנייה ששמעתי את המילה “שלום” קראתי שיכתוב של הרצאה של היטלר ימ”ש, הוא גם אמר את המילה “שלום”, זה נוגע ללב. מה קורה אתנו, האם אנחנו לגמרי משוגעים? בשבילנו היהודים, דם יהודי זה עדיין כלום, זה אפילו פחות ממים. מה קורה פה?
כל זמן שהם רוצחים אותנו אין לנו שום עסק אתם! פשוט ולעניין. למי איכפת מהתארים שלהם? “פרופסור רוצח”, “אדון רוצח”, “החמאס רוצח”, “הפתאח רוצח”, רק כשמפסיקים לרצוח, זהו זה. רבין אומר “מזל טוב, שבת שלום, חג שמח, חודש טוב”. הוא צריך להגיד “אם אתה מצליח להפסיק לרצוח לחצי שנה נדבר שוב אחד עם השני”. עראפת יושב שם עם הלשון בחוץ בלי דרך ארץ. מה קורה פה? זה שובר את הלב. אחר כך הם מפיצים שמועות, “אנחנו הורגים אותם אבל, גם הם הורגים אותנו”. איך אפשר להגיד שאנו הורגים אותם? איזה מן דיבור זה? המתנחלים יוצאים והורגים? איזו מן חוצפה זו? זה לא נכון.
מישהו שאל אותי “אם מישהו בא אלי חס וחלילה ומנסה להרוג את שתי בנותיי אני אירה בכל מי שנמצא שם?” מאה אחוז! אני אתן לילדים שלי להיות בסכנה?
האבא לפיד עם ארבע עשרה מילדיו היה צריך לומר “תקשיב אדון ערבי לפני שאני יורה בך רק תגיד לי את האמת, אתה אוהב אותי או לא? אם כן, תודה, אתה יכול להרוג אותי, בתנאי שאתה אוהב אותי”. מה קורה פה? החבר’ה משוגעים! בניו-יורק מלקקי השלום, לא אכפת להם משלום, אכפת להם להראות לגויים שהם נותנים להם משהו. הם רוצים להתקבל על-ידי הגויים. תנו לגויים להתקבל על ידינו! מגעיל! אני לא מבין יהודים, ה’ נתן לנו כל-כך הרבה כוח, כל-כך הרבה אנרגיה, כל-כך הרבה גאווה. לנו יש כוח, אנרגיה, גאווה, אך לממשלה אין. האם זה היה כל-כך געוואלד כשקלינטון עמד שם, ‘חסד שבחסד’, וערפאת ימ”ש ורבין לחצו ידיים? כשערפאת ורבין עמדו ללחוץ ידיים, כל העולם הקשיב. אם רבין היה אומר לערפאת “תקשיב אחי, כל זמן שאתה רוצח אותנו, אני לא אלחץ את ידך. כל זמן שאתה לא מגנה רצח עם כל הלב, וכל זמן שהם הורגים אותנו, הם לא יכולים להיות בארצנו. אם אתה לא אוהב את המדינה שלנו, תגיד לכל אחיך לעזוב”.
בגמרא כתוב: עם מישהו גר בעיר, והוא לא אוהב את העיר הוא צריך לעזוב, הוא לא יכול להגיד לעיר לעזוב. בגלל שהם לא אוהבים אותנו אנחנו צריכים לעזוב? איזו חוצפה זו.
מי התחיל את המלחמה אתנו? עד שישים ושבע הייתה להם מדינה משלהם. הם המשיכו לירות בנו אז היינו חייבים להלחם. אז עכשיו… מה אתם רוצים עכשיו? הפסדתם! האם אתה יכול לשחק שחמט עם מישהו שלא יכול לעכל שהוא מפסיד? זה משחק החיים, לפעמים אתה מנצח, ולפעמים אתה מפסיד. אתה יודע? זה לא יכול להמשיך כך!
