החיילים הקדושים שלנו
במלחמת יום הכיפורים הארמייה השניה של המצרים הייתה מוקפת על-ידי הצבא היהודי, המצרים התחילו למות מצמא ומרעב, חיילי צה”ל נתנו להם אוכל ומים והכל… הדבר המטורף שגם זה לא הספיק. ניגנתי אז בפני החיילים, כל שלוש שעות טסתי בהליקופטר למקום אחר, החיילים המצרים הניפו דגל לבן. אנו שרנו “עם ישראל חי” ופתאום הגיעו תשעה חיילים מצרים עם ידיים מורמות, הם היו מתים מצמא. ומה הייתה התגובה של החיילים שלנו? זאת מלחמה, נכון, הדבר הראשון זה לקשור להם ידיים ורגליים, הם שבויי מלחמה, ומה עושים עם שבויים? קושרים אותם. מה החיילים הקדושים שלנו עשו? במדבר אין גלידות, אין קוקה-קולה. לכל חייל יש כמות מסוימת של מים או קוקה קולה בכדי להישאר בחיים. החיילים שלנו הלכו לאוהלים שלהם והוציאו את כל הקוקה-קולה בכדי לתת לשבויים משהו לשתות.
היה שם רופא שהתחיל לבדוק אותם. האם אתם חולים? האם נשרפתם מהשמש? אף אחד לא קשר אותם עדיין, לא יכלתי להאמין למראה עיני. מישהו שאל אותם בערבית: “מדוע אתם נלחמים בנו?” והם ענו: “מפני שאנו מתכננים להרוג את כל היהודים”.
תדמיינו אותי בצבא האמריקאי, והויטנמי אומר את אותו משפט לחייל אמריקאי, מה נעשה אתו? נהרוג אותו. אתה לא הולך להרוג אותו? אני לעולם לא אשכח זאת.
אנו הילדים של אברהם אבינו. מפני שהחייל ששאל היה בן תשע עשרה והנער הערבי היה בן שבע עשרה, אתה יודע מה הוא עשה? הוא אמר לו: “אני כל-כך מצטער שאתה שונא אותי, יכולנו להיות החברים הכי טובים”. אלו היהודים שלנו, זה משהו אחר, יש לנו מתכון אחר מכל העולם, תאמינו לי.
