אין דרך אחרת, מוכרחים לרקוד! אילו הייתי הרב הראשי הייתי מתקן, שכל אחד מחויב לצאת לרחוב ולרקוד, לפחות פעמיים בשבוע

לאהוב מישהו באמת היא טעימה מהרגש שיהיה בימות המשיח.

חבר טוב הוא אחד שלידו אני רוצה להיות יותר טוב, אבל חבר אמיתי, כשאני לידו אני כבר יותר טוב.

אנו צריכים בית ספר חדש. לא בית ספר שהמורים יודעים איך ללמד, אלא בית ספר שהמורים מאמינים בתלמידים שלהם.

חייל אחד שהיה שם ונלחם יצא עם הפלוגה שלו למנוחה, והגיע לישיבה של גיסי וסיפר:
בין היתר בלחימה בעזה תפסנו שם כמה מחבלים כדי להוציא מהם מידע על פעולות החמאס, אני וחברים שלי שאלנו את אחד המחבלים- אם יש לכם כל כך הרבה מנהרות לתוך ישראל בעומק 25 מטר מתחת לאדמה שמגיעות עד באר שבע- למה עד עכשיו לא השתמשתם בהם לפיגועים? עד עכשיו לא פעלתם כדי לחטוף ולהרוג אזרחים ישראליים?
המחבל ענה לנו:
כבר 12 שנה אנחנו בונים את המנהרות וחיכינו שנהיה מוכנים. קבענו ליום ראש השנה של היהודים, שבראש השנה הזה – של השנה הזאת תשע”ד 2014 ודווקא בראש השנה כי אז רוב החיילים משתחררים לבית ואין הרבה שמירה, וזה יומיים של חג — נצא כל חמאס דרך המנהרות שבנינו במשך 12 שנה ונכבוש את ישראל. בכל מנהרה נצא כ 20-30 מחבלים חמושים ונחטוף תושבים ואותם נשים בתוך המנהרות ונפזר אותם בתוך עזה ככה שישראל לא תוכל לפוצץ את המנהרות ואת עזה בגלל האזרחים שכלואים. וככה נכבוש את הארץ ונשלוט בה ונהרוג את הציונים. 
12 שנים אנחנו מתכננים את זה וזה היה אמור לקרות עוד חודשיים בראש השנה!!!

מה שקורה כאן בשטחי כינוס הוא בלתי נתפס, לא בשכל, לא ברגש ולא בדמיון.
כל שעה בערך מגיע לכאן רכב מפוצץ באוכל, ממתקים, שתייה קרה, גרביים, ביגוד תחתון, חולצות, הגיינה, מגבות, סגריות שש בש ועוד. הגיעו מהצפון והמרכז, מפעלים, חברות ועסקים פרטיים, שירות בתי הסוהר, חרדים ומתנחלים, תל אביביים וגם מסביון. כל צומת בדרך לכאן עוצרים אותך לא המשטרה, אלא תושבים שמחלקים אוכל. מה שמדהים בכל הסיפור הזה זה שכל אחד בא באופן אישי ולא מתואם עם השני ואין איזה ארגון מסודר. הם כותבים מכתבים וברכות ואומרים שחושבים עלינו כל הזמן, יש כאלה שהשקיעו בסנדוויצ’ים כמה שעות כדי שיהיה הכי מפנק שיש. חב”ד כמובן מניחים תפילין ומחלקים ח”תת לכל נגמ”ש וברסלב מגיעים לגבול ורוקדים עם החיילים בשמחה עצומה. החרדים באים מהישיבות ומבקשים את השם של החייל והאמא כדי שהישיבה שלהם תתפלל עליו. יש לציין שכל האזרחים מוסרים את נפשם בהגעה לכאן תחת איומי מנהרות ו”צבע אדום”.
בית חולים סורוקה נראה היום כמו בית מלון 5 כוכבים, חבר שהשתחרר משם סיפר לי שיש שם משאית “מאסטר שף” שמאכילים את כל הפצועים באוכל הכי טוב שיש וכמובן הרבה תפילות.
גם בענייני דת, יש כאן שיחות ושיעורי תורה, כל האוכל כמובן כשר, מניינים שחרית מנחה וערבית עם ספר תורה. חילקתי מאות ציציות ומאות תהילים. זו נהייתה אופנה חדשה. חבר שלי, רב של מגלן שנמצא איתי כאן סיפר שכמעט כל מגלן אימצו את הבגד הזה, כי הרבנות חילקה בגד ציצית נודף זיעה. הם מרוויחים גם מצווה אלוהית וגם בגד איכותי. קראנו לזה שכפ”ציצית. שיחות עומק עד השעות הקטנות של הלילה, בלי וויכוחים ובלי ריבים, על הרוב מסכימים, הרבה בדיחות על החמאס ובלי פוליטיקה. יש עוד הרבה מה לספר אבל הבטריה נגמרת והמפקדה כאן ביקשו שיעור תורה בליקוטי מוהר”ן.. אשרי העם שככה לו.