יומהולדת
הרב מנחם ברוד שליט”א – עורך ‘שיחת השבוע‘
ההתייחסות המקובלת ליום-הולדת היא בבחינת “הפי בירט-דיי”. יום עליז וקליל, עם בלונים צבעוניים ומתנות. לא פלא שאנשים מבוגרים נוטים לזלזל ביום הזה ולראות בו דבר שנועד בעבור ילדים.
האמת היא שיום-ההולדת הוא יום חשוב ורציני ביותר. זה יום של חשבון-נפש אישי. יום-ההולדת מציין את התבגרותו של האדם בשנה, וזה הזמן המתאים לעריכת ה’מאזן’ של מעשיו בשנים שחלפו, לתקן את הדורש תיקון ולקבל על-עצמו החלטות טובות לגבי העתיד.
בספר המנהגים של חב”ד נאמר: “ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה (כלומר, אותם זיכרונות הדורשים תיקון ותשובה) – ישוב ויתקנם“.
עוד נהוג לעלות לתורה ביום-ההולדת, אם הוא יום של קריאה בתורה, או בשבת שלפניו. ביום-ההולדת עצמו יש להוסיף בלימוד התורה, במתן צדקה ובכוונת התפילה. ביום הזה גם מתחלף פרק התהילים האישי שכל אחד ואחד אומר, על-פי גילו (מי שמלאו לו עשרים שנה, למשל, מתחיל לומר את פרק כא, מכיוון שהוא עומד עכשיו בשנה העשרים ואחת לחייו).
בגמרא נאמר, שביום-ההולדת גובר מזלו (הרוחני והגשמי) של האדם. הגמרא גם מספרת, שהמן הרשע קבע את יום השמדת היהודים לחודש אדר דווקא, משום שידע כי בחודש זה מת משה רבנו. אבל, מסיימת הגמרא, הוא לא ידע שבחודש אדר משה רבינו גם נולד, ולכן נחל מפלה. מכאן, שיום-הולדתו של צדיק הוא יום זכאי לכל כלל-ישראל!
רבים מגדולי-ישראל נהגו לערוך סעודה מיוחדת ביום-הולדתם, והדבר מוזכר גם בתלמוד. בקרב גדולי החסידות בולט הדבר עוד יותר. הבעל-שם-טוב, למשל, נהג לערוך סעודה מדי שנה ביום-הולדתו, בח”י באלול, והיה מגלה שמחה יתרה (עוד על רבים מגדולי ישראל וגדולי החסידות שנהגו לציין את יום-ההולדת, ומקורות מפורטים בעניין, אפשר למצוא בספר ‘יום מלכנו’, הוצאת ‘קה”ת’, תשד”מ).
כ”ק הרבי מליובאוויטש זי”ע קרא לפרסם בציבור את מהותו ותוכנו של יום-ההולדת, כדי שהכול יהיו מוּדעים לחשיבותו של יום זה. כדאי לציין כאן, שבקרב עדות-המזרח מקובל הדבר עוד מקדמת-דנא, על-פי דברי ה’בן-איש-חי’ (שנה ראשונה, פרשת ראה, סעי’ יז): “ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום-טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו“.
החיבור הזה בנושא “יום אחד בביתנו” דומה מלה במלה לחיבורו של אחיך הגדול! – אמר המורה לתלמיד בקול חמור סבר.
– אין פלא! – הגיב התלמיד הקטן – כתבנו על אותו היום ועל אותו הבית…
פתחתי באנקדוטה זו, כדי להדגים שיום הולדת הוא עניין של חשבון נפש אישי ואיננו ניתן להעתקה – לא מאיש לרעהו ולא משנה לחברתה.
במישור העקרוני – מחד, אומרים בהלצה: “יום הולדת את פרעה!” (בראשית מ’), כלומר זהו מנהג של הגויים!
מאידך, הגמרא (מועד קטן כ”ח) מספרת על רב יוסף, שערך סעודה לחכמים ביום מלאות לו שישים, מפני שיצא מחשש עונש כרת. לפיכך, כתב בשו”ת בית דוד, שמותר לחוג יום הולדת שישים אלא שיש לסיים מסכת בסעודה זו, כדי שלא יראה הדבר כחוקות הגויים. והוסיף – שהיו מגדולי ישראל, שהתענו ביום הולדתם, וסיום המסכת פוטר מחובת התענית.
מקור המנהג להתענות ביום ההולדת, בכך שבלידה התינוק נחלץ ממצב סכנה, ולכן מתענים “על משקל” תענית בכורות, בערב הפסח, ויש שחגגו את הנס בסעודת מצווה (משנה ברורה תרצ”ז, ב’). וכך כתב הבן איש חי (פרשת ראה): “ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום-טוב, וסימן יפה הוא! וכן נוהגים בביתנו”. “כשיגיע לגיל שישים או שבעים, נכון ללבוש בגד חדש או יקח פרי חדש ויברך עליו “שהחיינו”, ויכוון גם על שנותיו, ויש עושים סעודה, כשיגיעו לשבעים“.
אנחנו עומדים בימי הספירה, בהם נצטווינו: “וספרתם לכם!” (ויקרא כ”ג), ודרשו חז”ל: “שתהא ספירה לכל אחד ואחד” (מנחות ס”ה). יש ספירה של הקופאית בסופרמרקט; ויש ספירה של השכיר, מקבל המשכורת. לכאורה אותה ספירה, אולם, יחי ההבדל! הראשונה – אדישה, אין זה נוגע אליה, אין זה הכסף שלה! השכיר, לעומתה, מתלהב מכל שקל. זה שלו!
התורה מבקשת לרמוז כאן: נצל את הזמן! הזמן הוא מצרך יקר ביותר, רגע עובר – אינו חוזר! בנה עוד נדבך בבניין האישיות שלך! כך גם יום ההולדת הוא זמן של עריכת מאזן – לעבר; וחשבון נפש – לעתיד.
בכל התורה כולה נאמר רק על ארבעה אישים הביטוי – “בא בימים”: אברהם (בראשית כ”ד), שרה (בראשית ח”י), יהושע (פרק י”ג) ודוד (מל”א א’). הם באו עם ימים מנוצלים. הם הנציחו כל רגע בחייהם, שכן הזמן הוא מצרך יקר, וכלשון חכמי המוסר: העבר – אין! העתיד – עדיין! וההוה – כהרף עין! מי שמנצל את הזמן, הריהו חי תמיד .
הרב נריה זצ”ל נהג לספר ששאל פעם את תלמידיו: מי היה הרמב”ם? ואמנם, הם ידעו. לאחר מכן שאל: ומי הוא חודורוב? וגם את זאת הם ידעו – חודורוב היה שוערה המצטיין של נבחרת ישראל. ואזי הוסיף להקשות: ומי היה שוערה של הנבחרת בתקופת הרמב”ם? גיחכו התלמידים. פנה הרב אל תלמידיו ואמר: אתם רואים, ישנם אנשים שחיים רק לשעתם, אבל ישנם כאלה, שאנחנו חיים אותם בתוכנו! אלו הם אנשים שהותירו מאחוריהם שובל ארוך של עשייה, הנהגות, תורה וחיים! זוהי משמעותו של יום ההולדת אצלנו
