סיפורי קרליבך – אור משמים
הרבי הקדוש מלובלין, חי לפני מאה ושמונים שנה. באותו זמן היהודים חיו בגטו, וכל היהודים היו דתיים, אבל היה יהודי אחד שאף פעם לא הלך לבית הכנסת, הוא היה מופקר. ערב שבת אחד, לאשתו של הרבי מלובלין לא היה מספיק כסף בשביל לקנות שני נרות לשבת קודש. כל היום חיכתה לאיזה נס אבל ניסים לא תמיד קורים. חמש דקות לפני כניסת שבת, והיא עדיין לא קנתה נרות. היא הלכה לרחוב ובכתה ואמרה: “בבקשה ה’ אל תיתן שתהיה לי שבת בלי נרות!” באותו רגע עבר המופרע בעגלה שלו עם שמונה סוסים. הוא היה ממהר לאיזו פגישה, אבל היה לו לב טוב והוא ראה את הרבנית עומדת ברחוב ובוכה. הוא עצר את הסוסים ושאל אותה: “מדוע את בוכה?” והיא אמרה: “רואים שאתה בן אדם עשיר, אבל כל מה שאני צריכה זה שתי פרוטות.” “שתי פרוטות? – קחי.” הוא שם אותם בידה הקדושה, והיא אמרה לו: אתה אף פעם לא תדע מה עשית בשבילי. אני מברכת אותך שהאור של שבת יזרח בתוכך לנצח. הוא קפץ לתוך העגלה שלו עם השמונה סוסים, והיא הלכה וקנתה נרות, והדליקה את המאור הגדול, והאור הזה עדיין זורח.
בעלה הקדוש, החוזה מלובלין, התחיל להתפלל. אתם יודעים חברים, כשאנחנו מתפללים אנחנו חושבים על עסקים. אבל כשהרבי מלובלין היה מתפלל, נשמתו ממש עלתה לשמיים! הוא ראה שם בשמיים איזו מהומה. ובית הדין העליון אמר לו: אתה תמיד עושה לנו בעיות. אתה תמיד מברך את האנשים הכי ירודים, אנשים שלא מגיע להם. אבל עכשיו גם אשתך הולכת בעקבותיך. תראה את מי היא ברכה עם האור של שבת… תראה איפה הולך עכשיו אותו אדם מופקר…
אז החוזה מלובלין אמר: אתם צודקים במאה אחוז. אבל אני רוצה לבקש מכם בקשה טובה אחת. תזריחו את האור של שבת, לתוך ליבו של אותו אדם רק למשך חצי שעה, ונראה מה יקרה.
אותו אדם היה נוסע בעגלתו. ופתאום הוא הרגיש משהו. פתאום הוא הרגיש משהו כל – כך קדוש, כל – כך נעלה, והוא חשב: געוואלד, על מה אני מבזבז את כל חיי? למה אני לא נהיה “מענטש”? (בן-אדם). הוא הסתובב והחליט לחזור לבית שבו דולקים שני הנרות. ולפי המסורת שלנו, הוא הפך להיות אחד מהאדמורי”ם הכי גדולים באותו דור.
אני רוצה לברך את כל ההורים… רק תזריחו את האור של המתיקות אל תוך לבבות ילדיכם… אני רוצה לברך את כל המורים פה, אף פעם אל תצעקו על התלמידים שלכם, מפני שהם לא צריכים צעקות, הם צריכים קצת אור… ואם תשאלו אותי, מורים שלא מנשקים את התלמידים שלהם יומם ולילה, הם לא מורים טובים. אבל מה אנחנו יכולים לעשות עם המערכת?!
אני רוצה לשיר לכם שיר ערש שהלחנתי בשביל ילדי, ואני רוצה שכל ההורים ישירו איתי. כשילדים הולכים לישון, הם רוצים מישהו שיגיד להם: “אני אוהב אותך כל – כך, אני לא יכול לחיות בלעדיך!” ילדים צריכים לשמוע מההורים שלהם – תודה רבה לך שאתה הילד שלי. מה היו החיים שלי שווים בלעדיך?
אני רוצה לבקש מכם טובה אישית, יש לנו עוד כמה דקות ביחד ואני רוצה כל – כך להתפלל ביחד אתכם בשביל השלום. אז אני רוצה שכל הגנבים הקדושים יחזרו לבמה, ואני מקווה שעד עכשיו אספנו עוד כמה גנבים קדושים…
שלום לירושלים, שלום לעיר הקודש, שלום לארץ הקודש, שיהיה שלום בכל ארץ, שלום בכל עיר, שלום בכל רחוב, שיהיה שלום… שלום בכל בית, שלום בכל חלון, שיהיה שלום….
