רבי נחמן על הנושא של עזות דקדושה
כאשר אני רוצה לעשות משהו קדוש מאוד, חזק מאוד, וכל העולם מתלוצץ עלי, אני צריך שתהיה לי “עזות דקדושה”. אם כל העולם אומר שאני משוגע – איך זה שאני לא משוגע? כאשר אני נולדתי ה’ יתברך נתן לי עזות דקדושה לעשות מה שאני יודע שהוא נכון. למשל: אני מאמין שאני צריך לחבוש כיפה. אני נכנס לאיזה שהוא מקום, וכל האנשים מתחילים להתלוצץ עלי. “אתה משוגע? כיפה?! זה שייך לימי הביניים! אתה טיפש!” אז אני אומר: “אני מצטער, אתם צודקים, אנחנו חיים בעולם המתקדם, לשם מה אני צריך כיפה?”
רבי נחמן אומר: מה אני עושה לעצמי? זה לא שאני הורדתי את הכיפה, זו לא הנקודה. כאשר אני עושה דבר מפני שאחרים אמרו לי כן לעשות, או לא לעשות, או מפני שזה לא נראה יפה, האם אתה יודע מה קורה לי? אני עושה פגם. אני הורס את העזות דקדושה שלי. האם ראית מישהו שמלקק את כל העולם בשביל שתי אגורות? למה הוא כל-כך שפל? מפני שהוא הרס בידיו שלו את העזות דקדושה שלו.
רבי נחמן אומר דבר מאוד עצוב: אם אתה הורס את העזות דקדושה שיש בך, העונש הוא שאתה נעשה עבד לאחרים. רבי נחמן מאוד מדגיש ומגדיר את השאלה: האם אתה עבד ה’, או עבד לאנשים? אין אמצע.
ה’ אומר: תסתכל בעצמך. מה אתה? לפני כן היית עבדי ואני נתתי לך מספיק חוצפה לעשות נכון, ואתה מעדיף להקשיב לאנשים. בסדר, תהיה עבד להם. תחליט מי האדון שלך. אם אתה עבד ה’, אז אתה האדם הכי חופשי שבעולם, מפני שאתה יודע בדיוק מה נכון. ואם אתה יודע מה נכון, אז אתה לא שומע לאף אחד. אך ורק מה שנשמת נשמתך אומרת לך שזה נכון.
כאשר אני מאבד את העזות דקדושה שלי, אני נהפך להיות עבד לכל שמנדריק, ברגע שאני עבד לכל אחד, אני שונא כל אחד. מפני שהוא האדון שלי. האם ראית אי פעם עבד שאוהב את אדונו? אין לי כבוד עצמי. אני זה שאיבדתי את הכבוד העצמי שלי. אין לי חוט שדרה. אני כבר לא סובל אנשים.
זה מאוד מוזר, אנחנו תמיד חושבים שאם אנחנו לא שומעים לאנשים כשאומרים לנו לעשות דבר לא נכון – זה אומר שאנחנו נדחקים החוצה, נהיה מחוץ לקבוצה ואנחנו רוצים להיות בפנים. זה שטויות!! תראה את האנשים שבתוך הזרם. נראה לך שהם אוהבים זה את זה? הם שונאים זה את זה. ואתה אותו הדבר. כשאתה מקשיב לאחרים, ואתה נהפך להיות עבדם, אתה לא אוהב אותם. אל תגיד לי שאתה מקשיב להם מפני שאתה אוהב אותם, אל תרמה את עצמך, אתה שומע לאחרים מפני שאינך עומד על שתי רגליך. כשיש לך עזות דקדושה מול אנשים, אתה מסוגל באמת לאהוב אותם מפני שאין אתה עבד שלהם.
רבי נחמן אומר דבר נוסף: מה לגבי היחס של האנשים אליך? אם יש לך עזות דקדושה, אם אתה מספיק חזק לעמוד על שתי רגליך, שום דבר לא יוכל לכופף אותך. ואז העולם יאהב אותך באמת. האנשים ממש אוהבים אותך. אם אדם הולך עם כיפה גדולה על הראש וכולם צוחקים עליו, והוא עוד חובש כיפה, אז הם יכולים להמשיך לצחוק… אתה יודע מה שהאדם הצוחק באמת חושב?: “געוואלד, אני כל כך מכבד אותו”. אם אני הולך עם כיפה ואנשים אומרים: “תוריד אותה, זה לא המקום”, ואני אכן מוריד אותה, אנשים אומרים בצחוק: “זו אישיות חזקה, האדם הזה!” אתה מכיר אנשים, כשאתה מקשיב להם – הם יורקים עליך. כשאתה לא מקשיב להם – הם אוהבים אותך. זה הדבר הכי משוגע בעולם.
רבי נחמן אומר שאתה צריך שתהיה לך עזות דקדושה מול הצדיקים, מול אנשים קדושים. עזות זו צריכה להיות כל – כך חזקה, שאם אתה מביט בעומק נשמתך פנימה, אתה יודע מה אתה צריך לעשות, ואין שום דבר, ואף אחד בעולם, שיוכל למנוע בעדך. אתה צריך לעשות את זה ממש לשם שמים.
רבי נחמן אומר – לא זו בלבד שאתה צריך עזות דקדושה מול הצדיקים, אלא אפילו עזות דקדושה מול ה’ יתברך. אתה צריך לבוא ולומר לו: “ה’! אני מוכרח להיות יהודי! אני מוכרח להיות קדוש ואני מוכרח להיות קרוב אליך. אתה לא יכול לדחות אותי”. אתה צריך להגיד לה’: “אמנם, אני התחלתי חמש – עשרה אלף פעמים ותמיד נפלתי שוב ושוב. אבל ה’, אני אומר לך את האמת. אני לעולם לא אעזוב אותך, לכן אני מציע לך להרשות לי להתקרב אליך”.
אני רוצה להתקרב אל ה’, והוא נותן לי בעיטה קטנה, דוחה אותי. הוא רוצה לראות כמה אני חזק. כמה אני מתעקש וממשיך לרצות ולכסוף ולהתגעגע אליו ולרצות בקרבתו. אני אומר לה’: “לא אכפת לי. אתה יכול לבעוט בי אבל אני אתעקש ואשוב אליך”. זו באמת עזות מול ה’ יתברך. אשרי האיש שיש לו מספיק עזות דקדושה להתקרב לה’ יתברך.
מהספר שלמה באהבה
תורות וסיפורים של
הרב שלמה קרליבך זצ”ל
מאת אריאל לוי וזיו ריצי
