תשעה באב – הרב שלמה קרליבך
שני החודשים תמוז ואב; תמוז הוא התיקון של הראייה, ואב הוא התיקון של השמיעה. והסימן בכוכבים הוא אריה, התיקון של הכליה השמאלית הוא אב.
אתם יודעים, חברים יפים שלי, יהודי לא צריך להיות חבר טוב כדי לראות מישהו. יהודי לא צריך להיות כל כך קרוב כדי לראות אותו. אני עומד בפינה של הרחוב וכולם רואים אותי. אבל כדי לשמוע מישהו, אתה צריך להיות חבר טוב. וככל שאתה יותר קרוב אליו, אתה שומע יותר את מה שהוא אומר. אתם יודעים, חברים יפים שלי, בחודש אב, מה שאתה רואה הוא גרוע. מה שאתה רואה זה כל כך רע, כל כך גרוע, שאתה לא יכול אפילו לסבול אותו. הדרך היחידה בה אתה יכול לסבול את חודש אב, היא רק אם יש לך אוזניים טובות. אתם יודעים, חברים? כדי לראות, אתה צריך להיות קצת קרוב, ולשמוע, אתה יכול מרחוק.
אני לא רוצה להכביד עליכם, הצירוף של החודש הזה “הסכת ושמע ישראל היום”, זה ה’, ו’, י’, ה’, ואם אתה לא מבין את המשמעות, זה לא צריך להפריע לך. רק תנשום את זה.
אתם יודעים מה ההבדל בין שמיעה לראייה? האמת היא שבראייה אתה רואה רק מה שבחוץ. אינך יכול לראות את מה שבפנים. אתה רואה את העור. שמיעה היא דבר כל כך עמוק, שמיעה היא דבר כל כך עמוק. אחרי שאתה רואה ואחרי שאתה שומע יש מדרגה יותר גבוהה. הראייה אחרי שאתה שומע… געוואלד… איזו סוג ראייה זו… אז מה שאנחנו צריכים לעשות בהתחלה זה לתקן את הראייה שלנו. בחודש אב אנחנו צריכים לתקן את השמיעה ובתשעה באב - משיח בא. כתוב “וראו כל בשר יחדיו כי פי ה’ דיבר.” פתאום אני רואה משהו אחר.
אני רוצה שתדעו משהו, חברים. הרמב”ם היה צריך לכתוב לדור שלו. אבל משה רבנו אף פעם לא בא עם ספר שהוכיח שיש ה’. שיהיה ברור לכם, כל מי שמביא הוכחה שיש ה’ אחד, אולי אתה צריך את ההוכחה בשביל הרגע, מפני שאנשים מבולבלים, אבל זה לא כל העניין של התורה.
אתה יודע, אם מישהו אומר לי: “אתה יכול להוכיח לי שאתה אוהב אותי?” אני אף פעם לא אדבר אתו. מפני שאם אתה צריך הוכחה לזה, אתה כבר זר. אם אתה צריך הוכחה, זה אומר שאתה לא רואה.
אתם יודעים, עניין היותנו יהודים הוא שממש איננו צריכים הוכחה שיש ה’ אחד. אתה יודע. ממש, אתה פוקח את עיניך, ואתה רואה שיש ה’ אחד. ואם אתה לא רואה את זה, אין שום דבר שאני יכול לעשות בשבילך. למה לנו היהודים יש עיניים כל – כך טובות? מפני שכל יהודי אומר כל יום מאה פעמים “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. אני יכול לראות את העולם ולא לראות שיש ה’ אחד. אבל אם יש לך אוזניים טובות “שמע ישראל ה’ אלוקינו”, ממש אני שומע, כל שניה אני יכול לשמוע את עומק העומקים של לבי. אני יכול לשמוע את הפנימיות של הפנימיות של הפנימיות שלי. ואז, כשאני פוקח את העיניים שלי – זה ברור.
חברים, שיהיה ברור לכם, דברנו על זה אלף פעמים, אבל זה דבר כל – כך יפה! אתם יודעים שבזמן של בית – המקדש הייתה הנבואה מפני שבזמן בית – המקדש הכל היה ראיה. “יראה כל זכוריך”. כשאתה בא לבית – המקדש אתה ממש רואה. אפילו היום, כשאתה בא לכותל הקדוש, העיניים שלך מתוקנות. אני בטוח שאתם בדרגה גבוהה. אתם יודעים, אם אתה רוצה לבחון את עצמך באיזו דרגה אתה, כשאתה בא לכותל הקדוש – מה אתה רואה? אם אתה אומר לי – “אני רואה רק אבנים שבורות” אוי ויי, איך שאתה רחוק. אבל אם אתה בא לכותל הקדוש, אם אתה רואה הכל, אתה מסתכל על האבנים, ואתה רואה שיש ה’ אחד. אתה רואה את הקדושה של היהודים, ממש אתה רואה הכל, אתה רואה את בית המקדש. אתה רואה את אברהם אבינו, אתה יכול לראות ממש הכל, מההתחלה ועד הסוף, אז אתה בסדר.
בית המקדש נחרב בגלל שלא אהבנו אחד את השני. למה לא אהבנו אחד את השני? בגלל מה שראינו אחד בשני. אני רוצה שתדע משהו. שבוע שעבר ראיתי שאתה מעשן סיגריה בשבת. וי, אני שונא אותך. אבל השאלה הכי עמוקה בעולם היא: האם יש לך אוזניים טובות?
אתם יודעים חברים, המגיד מקוזניץ אומר – מי שלא מאמין שלכל אדם בעולם יש לב שבור, הוא לא יודע כלום. זה ממש כל כך יפה. אתם יודעים שבליל הסדר (חוץ מכל מיליוני הסודות הכי עמוקים בעולם) כשאנחנו מתחילים את הסדר, אני לוקח מצה ושובר אותה, את החלק הגדול אני מחביא ואת החלק הקטן אני משאיר על הצלחת. אתם יודעים מדוע אנו עושים זאת? המגיד מקוזניץ אומר – אם אתה יודע שכל העולם שבור אז זה סימן שעזבת את מצריים. ולא רק זה, כל פעם שאני רואה בן אדם, אני רואה רק חלק קטן מהלב שלו. מפני שאת החלק הגדול אתה אפילו לא רואה. ואתה יודע, כשאתה אומר לי שהבן אדם הזה עשה משהו לא בסדר, מה שאתה רואה זה רק חלק קטן מהלב שלו. רק חלק קטן מהנשמה שלו. מה אתה יודע?
זה עומק העומקים. מה עם הנשמה שלי? הלב שלי? כמה אני יודע? כמה אני רואה מכל הנשמה שלי? אתם יודעים חברים, אני יכול ללכת כל החיים שלי ואף פעם לא לטעום אפילו אחוז אחד מהנשמה שלי. אתם יודעים, כמה שאני צריך להאמין וכמה שאני צריך לדעת, שהלב של מישהו אחר שבור, מה עם הנשמה שלי? אז אני רואה חלק קטן על הצלחת. חלק קטן אני רואה. אבל מה עם החלק השני? אז החלק השני, הכי קרוב שאני יכול להגיע זה שמיעה.
אתם יודעים חברים מה כל כך מיוחד בכותל הקדוש? אתם יודעים, הסיבה ששנאנו אחד את השני היא בגלל שלא ידענו כמה האדם הזה שבור. מה אנחנו יודעים על אדם אחר? אתה יודע מה ה’ עשה? ה’ לקח את בית המקדש, והשאיר לנו אבנים שבורות. כשאתה בא לכותל הקדוש אתה מסתכל על עצמך ממש בצורה אחרת. אתה רואה את כל העולם בצורה אחרת. מה אנו יודעים על העולם, מה אנחנו יודעים אחד על השני? זה עומק העומקים.
אני רוצה שתדעו, האמת היא שכולם יודעים שבזמן בית המקדש ממש היו נביאים. נביאים שראו עם העיניים החומריות שלהם את העבר ואת העתיד. ירמיהו הנביא, כשהוא חיבר את ספר איכה, הוא ראה עם העיניים שלו את חורבן בית המקדש. הוא ראה את אושוויץ, הוא ראה את מידאנק. הוא ראה את מלחמת יום הכיפורים, נייעבך. הוא ראה את שלושת החיילים האלו שנתפסו בסוריה, הוא ממש ראה את הכל. הוא ראה עם העיניים הפיזיות שלו. אחרי חורבן בית המקדש, עצוב מאד, אנחנו איבדנו את כוח הראייה. הדבר היחיד שנשאר הוא השמיעה. גוואלד, זה עמוק.
אני רוצה שתדעו משהו עמוק, מאד מאד עמוק. כל כך עמוק. אני רוצה שתדעו, אני אוהב את הבן אדם הזה כל כך, ואני לא רואה אותו אלפיים שנים. אני הולך ברחוב, ופתאום אני רואה אותו. זה לא יאומן! זה מגיע לעומק העומקים של לבי. תקשיב לצד השני. אני לא ראיתי אותו אלפיים שנה. פתאום אני מקבל טלפון ואני שומע את הקול שלו. מתי אתה בוכה יותר? כשאתה רואה אותו, או כשאתה שומע אתה הקול שלו? אתה יודע למה? הקול הוא כל כך עמוק… “השמיעיני את קולך”. גוואלד, איך שזה עמוק… אני רוצה שתדעו, אחרי חורבן בית המקדש איננו רואים את ה’ ברחוב יותר. אבל אתה יודע מה נשאר? כמו הטלפונים האלו, הטלפונים העמוקים והנפלאים כל כך. פתאום ממש זה ברור לך, אתה ממש שומע את הקול של השם. אתה ממש שומע את הקול של השם.
ואני רוצה שתדעו דבר מאד חשוב. מה אנו צריכים לעשות בכדי לבנות את בית המקדש? האיזביצר אומר: “הסכת ושמע ישראל”. אתה יודע מה נשאר לנו לעשות? אתה צריך, אתה חייב להקשיב לקול הזה. אין לנו נבואה, אבל אתה יודע מה נשאר בשבילנו? הגילוי הכי עמוק, הכי נפלא. ממש, זה ברור לי לפעמים.
אני רוצה להגיד לכם משהו. אתה יודע איך שה’ מדבר אליך? אתה חושב שיש לך טלפון, ואתה חושב שהמזכירה אומרת לך שיש טלפון מה’ בשביל מושל’ה. זה לא בדיוק ככה. אתה יודע איך ה’ מתקשר אליך? ממש בקול שלך. כשה’ דיבר עם אברהם אבינו בפעם הראשונה, אברהם אבינו ממש שמע את הקול של עצמו. אבל חברים, אתם יודעים, זה לא מספיק להאמין שה’ מדבר איתי. אתה יודע שהרבה משוגעים מסתובבים בעולם. מה ההבדל בין אדם משוגע לבן אדם נורמלי? בן אדם משוגע הוא מי שאומר לך – “ה’ מדבר איתי ולא מדבר איתך”. זה כבר סימן שהוא משוגע. אתם יודעים חברים, אם אני רוצה לדעת מי יהודי ומי לא, בלי להגיד משהו רע, כשאני מדבר עם “אנשים קדושים” של דתות אחרות הם אומרים לי- “ה’ דיבר איתי”, “ה’ אמר לי”. והם מסתכלים עלי בצורה כזאת כאילו ה’ מדבר רק איתו ולא אליך. האם שמעת פעם את הרבי מיליובביץ אומר פעם – “ה’ אמר לי”? האם שמעת פעם את הרבי מאמשינוב אומר פעם – “ה’ אמר לי”? אתה לא מדבר ככה. אתה יודע למה אתה לא מדבר כך? בגלל שאם באמת שמעת את הקול של ה’, זה כל כך עמוק, זה כל כך קדוש, שאם אתה אומר למישהו, “שמעתי את הקול של ה’” זה ממש חילול ה’, זה ממש גרוע. אם ה’ אומר לך משהו, משהו עמוק, הוא דיבר אל הלב שלך, ה’ ריחם עליך והוא אמר לך משהו ואתה הולך ומתגאה על זה? אתה משוגע או משהו? זה סימן שזה לא היה ה’.
אני רוצה שתדעו חברים, זה מאד עמוק. בתשעה באב אנחנו לא לומדים. אני לא פותח ספר. אני לא רואה שום דבר. אני ממש יושב על הרצפה ואני בוכה עד שהעיניים שלי יוצאות ממקומם. ריבונו של עולם! תן לי לשמוע את הקול שלך רק עוד פעם אחת… “והוא ישמיענו ברחמיו שנית לעני כל חי”. ואז אני יושב על הרצפה ואני לא לומד שום דבר, בגלל שאני כבר לא רוצה לראות מה שכתוב, אני לא רוצה אפילו לראות את התורה שנכתבה לפני אלפיים שנה. אני רוצה ממש לשמוע מה שה’ אומר לי עכשיו. ואז בא המשיח. כתוב – “יראו כל בשר יחדיו”. פתאום אני פותח את העיניים שלי, ואני ממש רואה שזה נמצא פה.
רבי נחמן אומר: למה כשאנחנו אומרים “שמע ישראל”, אנחנו ממש סוגרים את העיניים שלנו. מדוע אנחנו שמים את היד על העיניים שלנו? הוא אומר את עומק העומקים, שכאשר משהו קרוב לעיניים אתה ממצמץ בעיניים. לעתים כשיש דברים שהם כל כך קרובים, אתה צריך לסגור את העיניים לגמרי. כשאתה מנשק מישהו, כשאתה אוהב מישהו, כשאתה אוהב מישהו מאד, כשאתה מנשק אותו - אתה סוגר את העיניים שלך. אתם יודעים מדוע? “הוא כל כך קרוב אלי, אני לא יכול אפילו לראות יותר.” כל כך קרוב, כל כך קרוב…
כשהתינוקות נולדים, העיניים שלהם סגורות. אתה יודע למה? הם אומרים לאבא ולאמא שלהם - אתם כל כך קרובים אלי, אני לא יכול אפילו לראות אתכם… געוואלד, איך שזה עמוק…
כשאנחנו מתפללים שמונה-עשרה אנחנו סוגרים את העיניים. בכל פעם שמשהו מאד עמוק קורה, אנו סוגרים את העיניים. אני רוצה שתדעו משהו מאוד עמוק. כשאתה בוכה, אתה יודע מה אתה עושה? חלקיק שניה לפני שהדמעה יוצאת, אתה צריך לסגור את העיניים. אתה יודע למה? מפני שאתה בוכה רק על משהו שהוא קרוב כל כך אליך, שאתה לא יכול אפילו לראות אותו. מפני שכל דבר שהוא רחוק ממני ואני יכול לראות אותו, אני לא בוכה עליו. רק על משהו שהוא כל-כך קרוב אלי, כל כך קרוב…
כשאתה עומד ליד הכותל הקדוש, קודם אתה מסתכל על הכותל. מה אתה עושה אחר כך? אתה שם את העיניים שלך על הכותל. מדוע? מפני שאתה רוצה להיות כל-כך קרוב לכותל, עד כדי כך שאתה לא יכול אפילו לראות אותו. בדרגה של ראייה, אנחנו לא רואים את בית המקדש. אנחנו רק רואים את השבר. בדרגה של שמיעה, הדבר כל כך קרוב, אתה לא יכול לראות אותו יותר. ואני עומד ליד הכותל הקדוש, ממש, אני יכול לראות את בית המקדש… “וראו כל בשר יחדיו.” געוואלד, איך שאני רואה.
אם הלב שלי מלא שנאה, אם אני אומר לך שאני שונא אותך בגלל מה שראיתי בך… אתה יודע מדוע זה קורה? בגלל שאם הייתי כל כך קרוב אליך עד שאני לא יכול לראות אותך, לא יכולתי לומר עליך שום דבר רע.
אני רוצה לומר לכם משהו מאוד עמוק… תנסו להבין את זה בדרגה הכי גבוהה. מדוע אנו לובשים בגדים? בגלל שמישהו יראה אותנו, נכון? אם אף אחד לא יראה את חברו, אתה לא צריך ללבוש שום דבר, נכון? בגן-עדן אתה לא לובש שום דבר. מפני שאנחנו כל כך קרובים אחד לשני, אנחנו כל כך קרובים לה’, אנחנו לא צריכים לבוש… תבינו את זה בדרגה הכי גבוהה. זה עמוק.
אני רוצה שתדעו. התחלת הנפילה של חוה הייתה “ותרא האשה כי טוב”. היא ראתה. והנחש אמר לה: אם את רוצה לדעת הכל על ה’, את צריכה לדעת מה טוב ומה רע.
אני רוצה שתדעו חברים. כשאני אוהב מישהו, אני אוהב אותו כל כך עד שאני אפילו לא רואה אותו, אני לא יודע אם הוא טוב או רע. אין לי מושג. אני לא יודע. אני לא יודע אם הוא מכוער או יפה. זה כל כך קרוב… זה סוג אחר של ראייה.
האיזבצ’ר אומר - השמיעה שאחרי הראיה היא שמיעה אחרת, מסוג אחר.
אנחנו יהודים, לא נמצאים פה בעולם הזה כדי להגיד לעולם שיש ה’ אחד, אם הראיה שלך היא באותה דרגה שאתה מסתכל על קוקה -קולה או שאתה מסתכל על בייגלה, ובאותן עיניים אתה רוצה לראות שיש ה’ אחד, זה לא עובד ככה. השאלה היא - האם אתה שומע? געוואלד!
אני רוצה שתדעו חברים, את עומק העומקים. תורה שבכתב זה מה שנראה. תורה שבעל-פה היא מה שנשמע. אני שומע מה שהרבי מוסר לי. וכולם יודעים שאפילו אחרי שהגמרא נכתבה… כל מי שיודע קצת את הגמרא, יודע שהגמרא זה לא מה שאני רואה. זה כמו תמצית. הלימוד האמיתי הוא מה שהרבי מוסר לך איך ללמוד. זה כל כך עמוק. וכל מי שיודע קצת על לימוד יודע שכשאתה לומד משהו וקשה לך, ואז ברור לך שאתה לא יודע מה זה אומר, אז אתה סוגר את העיניים שלך ואומר - ריבונו של עולם, בבקשה תאיר לי. בבקשה. תן לי להבין…
כולם יודעים ששנים עשר החודשים מחולקים לשנים עשר שבטים. החודש הזה, (חודש אב) הוא החודש של שבט שמעון.
אני רוצה שתדעו חברים. אם אתה מסתכל על העולם, אז אתה יכול אולי להגיד - זה נראה כאילו ה’ לא מקשיב לתפילות שלנו. געוואלד, אנחנו בגלות כל כך הרבה זמן, ואפילו עד היום הזה, געוואלד, זה נראה כאילו ה’ לא מקשיב לנו. זה אם אתה רק מסתכל. אבל אם יש לך אוזניים טובות, געוואלד, לא רק שאתה יכול לראות איך שה’ מטפל בנו, אתה ממש יכול לשמוע…
העולם חושב - אני מתפלל וה’ עונה. האיזבצ’ר ורבי נחמן אומרים שזה לא כך. בוא נדמיין. כשאני נכנס לחדר שיש בו אלף אנשים ואני פוגש אדם אחד. ואני יוצא ומתפלל כל-כך חזק: “ריבונו של עולם, אני רוצה לפגוש את האדם הזה עוד הפעם!” אתה יודע למה זה? בגלל שה’ מתפלל שאני אפגוש את האדם הזה. ושמעתי את התפילה של ה’.
למה כשאנחנו הולכים מהכותל אנחנו כל כך רוצים לחזור שוב? מפני שכאשר אתה שם, אתה יכול לשמוע את הקול של ה’ שאומר: “בבקשה, תחזור. אני מתחנן אליך שתחזור.” אתה יודע, כשאתה הולך לבית כנסת בדיזנגוף, ברחוב יפו, אני בטוח שזה מתוק. אבל כשאתה הולך משם אתה לא מרגיש: “געוואלד, אני צריך לחזור”. אתה יודע למה? מפני שה’ לא עומד שם ומתפלל שתחזור.
אתה רוצה לדעת אם אתה לומד בצורה נכונה? כשאתה לומד דף אחד ואתה ממש יכול לשמוע את הקול של ה’ שמבקש ממך: “בבקשה, תלמד את הדף עוד פעם”. אז אתה באמת לומד. בתורה שבעל פה, אתה שומע את הקול של ה’ אומר לך: “בבקשה, תלמד את הדף עוד פעם”.
אני רוצה שאתם תפתחו את לבכם. כולם יודעים שהכל התחיל כשעשינו את עגל הזהב. כי אם לא היינו עושים את עגל הזהב, המרגלים לא היו חוטאים. אם לא היינו עושים את עגל הזהב, משה רבינו היה חוזר מהשמים עם שני לוחות שלמים, המשיח היה בא, והעולם היה נגאל. זה ממש נפלא. כשעשינו את עגל הזהב, משה רבינו שבר את הלוחות. אותו היום היה שבעה עשר בתמוז. חורבן בית המקדש התחיל כשמשה רבינו שבר את הלוחות. משה רבינו התחיל להחריב את בית המקדש. משה רבינו לא העניש אותנו חס ושלום, אלא הוא רק הראה לנו דרגה יותר עמוקה.
כולם יודעים שאם משה רבינו לא היה שובר את הלוחות אז היינו לומדים ולעולם לא שוכחים. אתם יודעים כמה זה עצוב? אני רוצה שתפתחו את לבכם. אם אני אף פעם לא שוכח דבר, אני לא צריך ללמוד אותו שוב. אני לומד משהו ואני יודע אותו, בגלל שהכל עניין של ראייה. אתה יודע כמה עמוק זה אחרי שעשינו את עגל הזהב?
הר סיני זה ראייה. האיזבצ’ר אומר שהראייה זה רק החיצוניות. אפילו החיצוניות הכי עמוקה, החיצוניות הכי קדושה, היא עדיין חיצוניות. ירושלים - זה ממש שמיעה. מדוע ירושלים היא המטה הראשי של התפילות? אנחנו תמיד אומרים “שומע תפילה”, נכון? ה’ שומע את התפילות שלנו, וה’ שומע את התפילות שלנו באותה מידה שאנחנו שומעים את התפילות של ה’. וה’ שומע את התפילה שלי באותה מידה שאני שומע את התפילות של אחרים.
הבעל שם טוב אומר, בוא נדמיין שאני הולך ברחוב ועני עוצר אותי, ואומר: “אוי וי, אתה יודע, אני מת מרעב”. ואני אומר: “תקשיב, אין לי זמן. יש לי ארוחת ערב, פגישת עסקים.” אחר-כך אם הפגישה לא הולכת טוב, אני מתפלל קצת לה’. ה’ אומר: אני כל כך מצטער, אני לא יכול לשמוע את התפילות שלך. אני עסוק. ה’ עושה בדיוק מה שאתה עושה. “ה’ צילך”. ה’ אומר - אם אתה שומע, אני שומע.
מה שרציתי לומר לכם הערב, תשעה באב הגיע. והשאלה היא לא רק אם אתה שומע מה שה’ אומר לך אלא כמה ברור לך שה’ ממש מדבר לכל יהודי בעולם. כמה ברור לך שהיהודי הזה שראית אותו מעשן סיגריה ביום הכיפורים… מה אתה יודע מה ה’ אומר לו? מה אתה יודע? אין לך מושג… נכון, זה אמת, מה שאתה רואה זה גרוע, אבל מה שאתה שומע? אז פה הוא אומר משהו, געוואלד . . .
חברים, רק תנו לי את לבכם למשך עוד דקה. האות של החודש הזה היא ט’. האיזבצ’ר אומר שכל פעם שאות נזכרת בתורה בפעם הראשונה, זה המטה הראשי. הפעם הראשונה שהאות ט’ נזכרת בתורה זאת הפעם בה כתוב “וירא אלוקים את האור כי טוב.” הזוהר הקדוש אומר דבר נפלא. תשעה באב מרומז כבר כשה’ אומר - ראיתי את האור. ה’ ראה את המשיח בא בתשעה באב.
אתם יודעים חברים, אני לא צריך לומר לכם. בואו נדמיין חס ושלום שאתה קורא את התורה באנגלית בלי הפירושים הקדושים. זה כל כך יבש, כל כך כלום, זה לגמרי עבירה על החוק. כשאתה קורא את הפסוק “וירא אלוקים את האור כי טוב”, וממש פה כתוב בתורה – זה עומק, עומק העומקים. האיז’ביץ הוא כל כך טוב. את הדרגה של הראייה אתה עדיין לא רואה, אבל את הדרגה של השמיעה…
מה נתן לנו את הכוח להחזיק מעמד אלפיים שנה ולחזור לארץ ישראל? לא בגלל מה שראינו כשעזבנו. מה שראינו כשעזבנו היה חורבן. אם היינו רק יכולים לראות, לא היינו חוזרים. למה חזרנו? מפני ששמענו את הקול של ה’ אומר לנו לחזור. געוואלד, מה ששמענו כשעזבנו את בית המקדש!
אתם יודעים, אחרי המלחמה הייתה קבוצה של הרבה אנשים, נעבעך, ששרדו מהמלחמה. היה בית בוורשא ומאה אנשים גרו בו. נעבעך, אנשים שבורים. שבורים כמו הכותל השבור. חג הסוכות הגיע, ועשרים מהאנשים היו מאוד דתיים, וחיפשו סוכה. זה היה מאוד מסוכן באותה תקופה מיד אחרי המלחמה להסתובב בפולין, בגלל שהפולנים עדיין ניסו להרוג את כל היהודים. אחד מהיהודים החסידיים מצא סוכה ישנה. היו בה עדיין קישוטים וסכך. בלילה הם ארגנו קצת אוכל, ועשרים אנשים יוצאים. זה מאוד מסוכן. והאנשים הלא דתיים אמרו להם: “אל תסכנו את החיים שלכם”. והם אמרו: “אנחנו הולכים”. היה יהודי אחד “לא דתי” שהתחיל לקלל אותם כמו משוגע ואמר להם את כל המילים הכי גסות, ואמר להם: “כולכם מזויפים. אתם חושבים שאתם הולכים לשם בגלל שאתם דתיים? אתם הולכים לשם בשביל לחפש זהב מתחת לסוכה. אני יודע למה אתם הולכים לשם.” הוא קילל וקילל, זה כבר היה מוגזם. והם הלכו. כל לילה הם הלכו, וכל לילה האנשים אמרו להם לא ללכת והאדם הזה היה מקלל. בלילה האחרון של סוכות, בהושענא רבא, האדם הזה קילל כל כך, שהיה ברור שמשהו מכאיב לו. פתאום חסיד גור, בדקה האחרונה התחיל לשמוע. הוא הלך אליו, שם את הידיים שלו סביבו, ואמר: “אתה כועס שלא הזמנו אתכם לבוא איתנו?” געוואלד . . . איך שהוא התחיל לבכות . . . הוא אמר: “איך יכולתם ללכת בלעדי? איך יכולתם ללכת בלעדי? כולנו היינו באושוויץ ביחד והצלחנו לשרוד. ועכשיו בא חג הסוכות ואתם הולכים בלעדי?”
שמיעה היא דבר כל כך עמוק . . . אתה יודע מה הבעיה של היום? כשכל הצעירים חוזרים ליהדות, יש אנשים שרוצים ללמד אותם בדרגה של ראייה. הם מראים להם שחור ולבן. כתוב שאתה צריך ליטול ידיים, שאתה צריך וחייב לעשות כך וכך. זה לא מה שמחזיר אותי ליהדות. זאת לא הראייה, זאת השמיעה. אתה יודע למה חזרתי ליהדות? מפני שממש, פעם אחת בחיים שלי שמעתי את הקול של ה’ אומר לי לחזור. הוא לא הראה לי שום דבר.
אני רוצה שתראה לי הכל. אבל אני רוצה שזה יהיה בדרגה של שמיעה. אני רוצה שזה יהיה כל-כך עמוק . . .
אתה יודע מה זה “טוב”? “טוב” זה משהו כל-כך עמוק, שאני יכול להתחבא בתוכו. אתם יודעים שיש דברים מסוימים שהם מאוד יפים, אבל אני יותר גדול מהם. ויש דברים מסוימים שהם כל כך יפים. אני יכול ממש לגמרי להתחבא בתוכם. כמה מילים … כל כך נפלא.
ה’ אמר לנח להתחבא בתוך התיבה. הבעל שם טוב אומר - תיבה זה גם מילה. אפשר להתחבא בכל מילה של התורה.
פה אני רוצה לשתף אתכם בעומק העומקים. אתם יודעים מה עושה את התורה כל כך עמוקה? התורה שבעל פה. אתם יודעים כמה חידושי תורה יורדים מן השמים בכל רגע ורגע?
תשעה באב הוא אלפיים שנה. ולא רק שאנחנו עדיין בוכים על חורבן בית המקדש, אלא כל שנה שאנחנו בוכים על חורבן בית המקדש, תורות חדשות יורדות מן השמים. איננו יכולים לראות את כולם אבל געוואלד, איך שאנחנו שומעים . . .
האיזבצ’ר אומר: המזל של חודש אב הוא אריה. מה כל כך מיוחד באריה? האריה הוא מלך החיות בגלל שהוא לא מפחד מאף אחד בכלל. האיזבצ’ר אומר משהו נפלא. מדוע הוא לא מפחד? בגלל שהאריה הוא החיה הכי מאוזנת בעולם. אתם יודעים חברים מה הבעיה שלנו? אם אני בראש של לאהוב, אז אני אוהב בלי גבולות. אם אחר כך אני קצת כועס, אני לא יודע גבולות. אני לא יודע איפה להתחיל ואני לא יודע איפה להפסיק. האריה יודע בדיוק את הגבולות. לדוד המלך היה אריה על המגן שלו. אריה הוא ממש יודע את הגבולות. אם הנמר רוצה לתקוף את האריה, האריה אומר לנמר, “אתה יודע שאני יכול לטפל בך.” האריה לא יותר חזק מהנמר אך הוא מאוד מאוזן ממש געוואלד.
מה פירוש להיות בגלות? להיות בגלות פירושו שאני כל כך מושפל. אני לא מאוזן. כשאני מנענע את הלולב אני מנענע עד סוף העולם. איפה האיזון? אתה יודע למה יהודי שונא יהודי אחר? בגלל שאתה אוהב את השבת והוא לא שומר שבת. להגיד על מישהו שהוא לא שומר שבת, זה יותר עבירה מאותו אחד שלא שומר שבת. אם אני אומר לך שמשהל’ה אוכל חזיר, אין ספק שהעבירה שלי היא גדולה פי עשרת אלפים מלאכול חזיר. אין ספק.
הרבה עבירות עושות אותנו לא כל כך קדושים. אבל יש עבירות מסוימות שממש שוברות אותנו לחתיכות. לשנוא אנשים או להגיד דברים רעים, לא עושה אותנו פחות קדושים, זה ממש שובר אותנו. ממש שובר אותנו.
מדוע בית המקדש נשבר? בגלל, געוואלד, שאנחנו שברנו אותו, שברנו אותו לחתיכות. אתה יודע מה השטן אומר לנו? מדוע עשינו את עגל הזהב? אתה יודע מה אנשים אמרו אחד לשני? “אתה יודע מה קרה למשה? הוא עלה לשמים ושכח אותנו. זה כיף לו שם למעלה. לא אכפת לו מהיהודים. כן, הוא לקח אותנו ממצרים. אתה חושב שאכפת לה’ מאתנו? הוא לקח אותנו ממצרים. אתה חושב שבאמת אכפת לה’ שנגיע לארץ ישראל?” היהודים אמרו שנמות במדבר. יש שלושה מיליון אנשים והם ממש לא יודעים מה לעשות. אתה באמת חושב שמשה רבינו… שכח אותנו? אתה יודע כמה שאכפת למשה רבינו מאתנו? אתה יודע כמה אכפת לה’ מהיהודים?
אני אשאל אתכם משהו. אתם באמת חושבים שה’ שלח אותנו לגלות ולא יחזיר אותנו? אתה יכול לחשוב את זה? אתם יכולים לדמיין שה’ מחזיר אותנו לארץ הקודש והוא לא יתקן את הכל אפילו אם זה לוקח הרבה זמן? אתה יכול לדמיין את זה? זה לא יכול להיות!
אתה יודע, בתשעה באב, כשאני שוכב על הרצפה ובוכה, פתאום, זה ברור לי. זה לא יתכן. לא יתכן שחס ושלום ה’ לא מחזיר אותנו לארץ הקודש. זה לא יכול להיות שמשיח לא בא. זה פשוט לא יכול להיות.
הכליה הימנית תמיד אומרת לי את הדברים היפים, הכליה השמאלית תמיד אומרת לי דברים רעים. בתשעה באב אני מתקן את הכליה השמאלית. הכליה השמאלית אומרת לי כל הזמן - “תשכח מזה. ה’ שלח אותך לגלות ושכח אותך.” “אני לא כל כך טוב”, “אני לא כל כך קדוש”, “אני לא קרוב לה’ בכלל”. תיקון הכליה השמאלית היא כשזה ברור לי שזה לא יתכן. זה פשוט לא יתכן.
המדרש אומר שה’ מקיים את כל התורה, והתורה אומרת שאסור להרוג. אז איך ה’ יכול לקחת חיים מאנשים? המדרש אומר את הדבר הכי יפה. “מלך ממית ומחיה”. הקדוש ברוך הוא אומר: אם אני לוקח חיים של מישהו, אני נותן אותם בחזרה. זה מוכרח להיות.
משה רבינו מתחיל לחזור על התורה פעם נוספת. משה רבינו כותב שנית את התורה. האיזבצ’ר, במי השילוח, כותב משהו נפלא: כשאנחנו עמדנו על הר סיני, שמענו כל מילה. אנחנו ידענו הכל. אבל זה לא הגיע לעומק עומק העומקים של ליבנו. זה לא הגיע לעומק הכי עמוק של ליבנו.
מה זה גלות? אני יודע הכל, אני עושה הכל. אבל לאן זה מגיע? לאן זה מגיע? אתה יכול לדמיין כמה קרובים היינו למשה רבינו לפני שהוא עזב את העולם? משה רבינו הוציא אותנו ממצרים. משה רבינו ממש נתן לנו את התורה! אני רוצה שתדעו משהו מאוד עמוק. אני מברך את כולנו שנהיה עם הילדים שלנו לנצח. נדמיין שהילדים שלכם נוסעים לטיול ואתם לא יכולים להצטרף אליהם. מה אתם אומרים להם לפני צאתם לדרך? משה רבינו אומר ליהודים שהוא לא יראה אותם יותר. משה רבינו ממש מוסר ליהודים מה שהוא רוצה שהם ידעו, עד ביאת המשיח.
כתוב “אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל”. מה פירוש משה רבינו דיבר לכל היהודים? בודאי שהוא דיבר לכל יהודי, אז מדוע כתוב “כל”? הפירוש האמיתי של “כל” זה “הכל” של כל יהודי. געוואלד… בפעם הזאת כשמשה רבינו דיבר לא היה חלקיק בליבנו שהתורה לא הגיעה אליו.
המגלה עמוקות אומר: “אלה” זה ראשי תיבות של “אבק לשון הרע”. התורה היא הסיבה הכי גדולה לכל לשון הרע. מדוע אני אומר עליך דברים רעים? מפני שהתורה אומרת שאתה צריך לשמור שבת, ולא שמרת שבת אז אני אומר עליך דברים רעים. התורה אומרת שאתה צריך לאכול כשר, וראיתי אותך אוכל חזיר. אני אומר עליך דברים רעים. מדוע זה קורה? מפני שהתורה לא הגיעה לעומק העומקים של הלב שלי. אם שבת הייתה מגיעה לכל פינה בלב שלי, לא הייתי מסוגל לפתוח את הפה שלי על מישהו אחר לומר עליו שהוא לא שומר שבת. בעיניים שלי אני רואה יהודי נוהג בשבת אבל אם היו לי אוזניים טובות, הייתי יכול לשמוע את היהודי הזה בוכה . . . געוואלד, איך אני רוצה לשמור שבת . . . געוואלד . . . מה אני יודע. איך אני אדע אי – פעם?
הפרשה של שבת חזון, שבת לפני תשעה באב, היא פרשת “אלה הדברים”. משה רבינו מתחיל לתת לנו את התורה בפעם השניה. בפעם הזאת התורה ממש מגיעה לכל פינה בליבנו. מהו כל העניין של הכליה השמאלית? אם הכליה השמאלית שלי תמיד אומרת לי דברים רעים זה בגלל שהתורה עדיין לא הגיעה לכל חלק שבי. התורה הגיעה לכליה הימנית שלי. הכליה הימנית שלי אומרת: “תעשה זאת, זה טוב, זה מתוק”. הכליה השמאלית בפנים אומרת לי: “תקשיב, אחי. אל תרמה את עצמך. אתה בעצמך לא מאמין בתורה. על מי אתה עובד? אתה באמת חושב ששבת חשובה? אתה מפחד לפתוח את הפה שלך ולומר למישהו מהשכנים שלך ששבת לא חשובה, בגלל שאתה גר בהר נוף, אתה גר בבני ברק. מה אתה יכול לעשות. פתאום תוריד את הכיפה? אל תהיה לא מציאותי.” הכליה השמאלית אומרת לי: “אתה יכול לדבר איתי דוגרי. אני יודע שאתה לא מאמין בשבת”. אתה יודע מה התיקון? האם פעם שמעת את עומק העומקים של ליבך, שממש אומר לך: “אני מאמין בשבת?” האם פעם שמעת את עומק העומקים של הלב שלך אומר לך: “אני מאמין בארץ הקודש?”
אתם יודעים, כשהמרגלים חזרו ואמרו שארץ ישראל היא לא טובה, אתם יודעים מה היה העוון הכי גדול? כי כל יהודי לא הקשיב לעומק העומקים של הלב שלו, שארץ ישראל היא קודש קודשים. למה לא הקשבת לעצמך, למה לא הקשבת?
חברים, אני רוצה לברך אתכם ואותי שאנחנו נוכל למסור לעצמנו ולילדים שלנו, שאנחנו ממש שומעים את התורה, באמת. אנחנו יודעים את התורה בעומק הכי נפלא ועמוק בלבנו. והדבר הכי חשוב, חברים, אם התורה הייתה מגיעה לעומק העומקים של ליבנו, היינו מסתכלים על העולם עם עיניים כל כך שונות. אחרי השמיעה הזאת היו לנו עיניים אחרות.
אני רוצה שתדעו משהו חברים, אתם באמת חושבים שכל העולם שונא אותנו? יש הרבה אנשים רעים ששונאים אותנו. אבל העולם, עם כל הרע שבו, אנחנו צריכים לתקן אותו. אין אף אחד אחר שיתקן את העולם.
ישנו סיפור מפורסם – אחרי המלחמה היה יהודי חסידי שישב ברכבת והניח תפילין. והיה עוד יהודי ששרד, שישב בצד השני. היהודי הראשון שואל אותו: אתה רוצה גם להניח תפילין? הוא אמר: לא. אני גמרתי עם ה’, אני לא מניח תפילין יותר. אחרי שלש שעות, הוא אומר לו: אני רוצה להניח תפילין. הוא שאל אותו: מה קרה? והוא ענה לו: מפני שהבנתי, שאם אנחנו היהודים לא מתקנים את העולם, אף אחד אחר לא יעשה את זה. אני יודע כמה רע העולם, אני הייתי באושוויץ וראיתי עד איזו רמת רשע יכולים האנשים להגיע. אז אני אתקן את העולם. רק אנחנו יכולים לתקן את העולם. אין אף אחד אחר.
יופי קשור לעיניים. בית המקדש הוא המקום הכי הכי יפה בעולם. ירושלים היא העיר הכי יפה, התורה היא הדבר הכי הכי יפה בעולם. וגעוואלד, היהודים, איך שהם יפים….
אתם יודעים מה זה לחיות בגלות? ממש איבדנו את היופי שלנו. איבדנו את היופי שלנו. חברים, אני רוצה לברך אתכם, את כולנו, שאנחנו נסגור את העיניים שלנו, וממש נשמע ונראה באוזניים שלנו, נראה באוזניים שלנו.
כשאתה אוהב מישהו מאוד, אתה סוגר את העיניים ומנשק אותו. אתה יודע כמה יפה הוא נראה לך באותו רגע? געוואלד…יפה! למה הילדים באמת חושבים שההורים שלהם הם האנשים הכי יפים בעולם? מפני שכשהם נולדים העיניים שלהם סגורות. הם סוגרים את העיניים שלהם, והדרך בה הם רואים את ההורים שלהם כשהעיניים שלהם סגורות, געוואלד….
תשאלו כל ילד קטן. הוא ממש חושב שההורים שלו הם האנשים הכי טובים בעולם. וזה התפקיד שלנו ההורים. שהילדים שלנו ימשיכו לחשוב שאנחנו עדיין קצת בני אדם.
בליל תשעה באב, כשאנחנו בוכים, געוואלד, איך שבית המקדש נראה יפה, היהודים נראים יפים, התורה נראית יפה. אתה יודע מדוע אני לא לומד תורה בתשעה באב? בגלל שאני לא רוצה ללמוד תורה כשהיא לא הדבר הכי יפה שבעולם. אני לא רוצה ללמוד את התורה במצב הזה, כשהיא לא הכי יפה בעולם. ריבונו של עולם, אני רוצה להסתכל בגמרא שהיא תהיה הדבר הכי יפה בחיים שלי. חברים, אני רוצה להסתכל על כל בן אדם בעולם באופן כזה שיהיה ברור לי שהאדם הזה הוא הכי יפה בעולם. ריבונו של עולם, אני רוצה להסתכל על העולם בעיניים אחרות. אבל געוואלד! אני רוצה להיות כל-כך קרוב לעולם, אני רוצה להיות כל-כך קרוב…
“הסכת ושמע ישראל” אתה צריך ממש להקשיב לעומק העומקים שלך. השאלה היא אם אתה רואה כמה הוא יפה – האם אתה רואה עם הפנימיות של השמיעה שלך כמה יפה להיות יהודי? האם היית מוותר על זה בשביל כל דבר שבעולם?
ביום כיפור אני עומד לפני ה’ ואומר: אני לא יהודי כל-כך טוב, אני לא מביא את המשיח. אתה יודע מהו העניין של תשעה באב? בתשעה באב, השאלה היא לא אם אני יהודי טוב או יהודי רע. תשעה באב הוא עמוק ביותר…
אפילו אם אני היהודי הכי נקלה והרקוב ביותר, אבל געוואלד, אני חלק מהדבר הכי יפה בעולם שנקרא: יהודים… געוואלד…! זה כל-כך מיוחד… ואפילו אם אני האשפה הכי מאוסה של היהודים, אני עדיין חלק מהיהודים ואפילו אם אני הבזוי ביותר, אני עדיין מחובר לירושלים. אני עדיין מחובר לארץ הקודש. וזה כל כך טוב, געוואלד, איך שזה טוב….
אני מברך אתכם בתשעת הימים הכי טובים בעולם, ושתזכרו שתשעה ימים זה “ט” (ט’ היא האות התשיעית באלף בית). הפעם הראשונה שהאות “ט” מופיעה בתורה היא במילה “טוב”, “וירא אלוקים כי טוב…”
בסופו של דבר ה’ יפתח את עינינו ואנו נראה כמה טוב היה, כמה טוב כל דבר. כמה טובה ההיסטוריה של העולם, מה אנו יודעים… בדרגה של ראייה המצב רע אבל בדרגה של שמיעה בפנים בפנים, ה’ כל-כך קרוב, ה’ כל-כך קרוב, מפני שכדי להרגיש קרוב לה’, אנו צריכים לסגור את העיניים שלנו, אנו צריכים לסגור את העיניים.
אם אתה רוצה לדעת כמה אתה אוהב מישהו, המבחן הוא כמה אתה יכול לראות אותו כשהעיניים שלך סגורות, כמה אתה שומע את הפסיעות שלו מרחוק. כמה אתה מזדעזע כאשר אתה שומע את הקול שלו אחרי אלפיים שנה.
גוט שבת, גוט יום טוב. השבת שלפני תשעה באב היא שבת חזון, מה ההבדל בין חזון לנבואה רגילה? נבואה רגילה זה כאשר אתה רואה בעיניים שלך, חזון זה שאתה רואה באוזניים שלך, זה סוג אחר של ראייה, זה ראייה עם עיניים סגורות, גוט שבת, גוט שבת.
