הסוד של המוות
יש סוד החיים, ויש סוד המוות. סוד החיים הוא תמיד להיות בקשר עם, כמה זך אני יכול להיות, ותמיד לזכור כמה טהור אני יכול להיות. סוד המוות הוא להבין עד לאיזה גובה אני יכול להגיע. למות זה לא אומר שהפסקתי לחיות. למות – זה אומר שהגעתי למדרגה שאני לא יכול לעשות יותר. אלא אם כן ח”ו מישהו כל כך רע, שה’ אומר – אני לא צריך אותך פה. במידה שאתה בדרך הישרה, כשאתה מת זה אומר שאתה ממש הגעת לכל מה שאתה יכול לעשות.
אצל האדמו”רים של הדורות הקודמים הכבוד הכי גדול היה אם האדמו”ר היה מגלה לך את סוד המוות. הרב מצאנז הקדוש ורבי שלום קאמינקער היו שני החברים הכי טובים בעולם. בתחילה הם היו חסידים של רבי נפתלי מרופשיץ. וכשרבי נפתלי מרופשיץ נפטר, הם התחברו לרבי שלום מבעלז. רבי שלום מבעלז, היה גם כן מאוד מאוד קדוש. הייתה לו אשה, מלכה’לה, שהיא הייתה גם כן מאוד מאוד קדושה. רבי שלום מבעלז אמר: האשה שלי היא שעשתה אותי “מענטש”. בצד השני של הרחוב היה גר חייט, הוא היה מתעורר כל יום בארבע לפנות בוקר ומתחיל לעבוד. אשתו של רבי שלום, מלכה’לה, הייתה מעירה אותו ואומרת לו: “שלום! החייט עובד על המכנסיים שלו ואתה לא עובד עבודת ה’? קום כבר!”
רבי חיים צאנזר ורבי שלום קאמינקער, היו חסידים של רבי שלום מבעלז. אחרי שהם היו אצלו כמה זמן, הבעלזער קרא להם ואמר להם: אתם כבר פה הרבה זמן. עכשיו הזמן שלי לגלות לכם את סוד המוות. הם שאלו אותו: איך נכין את עצמנו? והוא אמר להם? תצומו שלושה ימים, תלכו למקווה שמונה עשרה פעמים כל יום, ובלילה השלישי אחרי חצות תבואו אלי ואז אגלה לכם את סוד המוות.
הוא גילה להם את הסוד של המוות. למחרת בבוקר הם הלכו ברחוב וראו את מלכה’לה, אשתו של רבי שלום מבעלז. מלכה’לה, אשתו הקדושה של הרבי, ידעה שהרבי גילה להם את סוד המוות. היא אמרה לצאנזר, נו: “מה אתה חושב על בעלי? הוא ממש גדול, שגילה לכם את סוד המוות?” הצאנזר היה מאוד ישר ומאוד קדוש. הוא אמר: “רביצין הקדושה, אם את מבטיחה לי שלא תכעסי, אני אגיד לך משהו”. מלכה’לה אמרה: “בסדר, אני מבטיחה שלא לכעוס”. והוא אמר: “לא, אני רוצה שתחשבי על זה וממש תקרעי את כל הכעס מלבך!” בסדר. היא קרעה את כל הכעס מליבה. היא אמרה: “אני מוכנה”. הוא אמר: “אני רוצה שתדעי, אני ידעתי את זה כבר לפני כן. מפני שהאדמו”ר שלי, מרופשיץ, לימד אותי את סוד המוות. רביצין, אני רוצה שתדעי שזה לא סוף הסיפור”. מלכה’לה היא אמיתית ויש לה הלב בידיים שלה. היא אמרה: “אני לא אקנא, לא אכעס”. והוא אמר: “אני רוצה שתדעי את ההבדל בין בעלך והרבי הקודם נפתלי מרופשיץ. בעלך אמר לי לצום שלשה ימים וללכת שמונה עשרה פעמים ביום למקווה, וביום השלישי, אחרי חצות הוא גילה לנו את הסוד.
ביום שישי אחד, הקאמינקער ואני, הייתה לנו עבודה – לקלף תפוחי אדמה. אלפי אנשים באו ולא היה לנו אוכל. תפוחי אדמה היו זולים. הם אכלו חלה ותפוחי אדמה. היינו מקלפים אלפי תפוחי אדמה בכל יום שישי. היינו קמים מוקדם בבוקר, מקלפים את תפוחי האדמה וזורקים אותם לתוך סיר של מים.
“הרופשיצר היה תמיד צוחק, הוא היה מעולם של צחוק. צחוק הוא מהעולם הבא. לא שמחה. שמחה זה מהעולם הזה? צחוק, צחוק קדוש. הוא היה תמיד צוחק. חה, חה, חה, מאוד חזק!
“הרופשיצר נכנס למטבח וראה אותנו מקלפים תפוחי אדמה. הוא אמר לנו: “חה, חה, חה, מקלפים תפוחי אדמה?” הרבי שם את הידיים שלו סביב הכתפיים שלנו עם שלשת הראשים דבוקים יחד. אז הוא הוריד את אחת מהידיים שלו מהכתף שלנו, הוציא איזה תפוח אדמה, זרק אותו בחזרה לתוך הסיר, והמים ניתזו על הפנים של שלושתנו. רביצין תאמיני לי: “כשהוא התיז את המים לפנים שלנו, הוא ניקה את נשמותינו כמו לפני שנולדנו”. ואז הוא אמר: “חה, חה, חה, אני צריך להגיד לכם משהו”. והוא גילה לנו את סוד המוות. הוא צחק חה, חה, חה, ויצא.
אני רוצה שתדעו. אני שמעתי את הסיפור הזה מהרבי מבאבוב. מצד האבא שלו הוא נכד מהצאנזר, ומצד אמא שלו הוא נכד מהרופצישר. הוא יודע את שניהם.
