התיקון של פורים
בפורים אנחנו כל כך מתרוממים עד כדי כך שאנחנו לא יודעים את ההבדל בין המן למרדכי. זאת אומרת: שאנו לא יודעים את ההבדל בין גאווה לענווה, מפני ששניהם קדושים. העולם יודע: או ענווה או גאווה. האמת היא, שאתה צריך את שניהם. אבל, אתה צריך לדעת מתי להשתמש בכל אחד מהם. הכעס הוא דבר קדוש, אם אתה יודע מתי להשתמש בו. כל הרגשות בעולם הם מאוד קדושים, מפני שה’ ברא אותם. אתה רק צריך לדעת מתי הזמן הנכון להשתמש בהם.
העולם חושב, או שאתה “שמנדריק”, אתה תמיד עניו, או שאתה תמיד גאוותן. שניהם לא נכונים. בפורים, אנחנו בדרגה שאנו יודעים בדיוק מתי להיות עניו ומתי להיות גאה. האמת היא שכדי להיות עבד ה’ אתה צריך הרבה עזות. רבי נחמן אומר, שאפילו כדי להתפלל אתה צריך הרבה עזות. זה אומר שאני עומד לפני ה’ ואני תובע: “בבקשה ה’ תקשיב לי.” נדרשת הרבה עזות, אבל, עזות דקדושה.
צריך שתהיה לך ענווה דקדושה. לא ענווה “שמנדריקית”. לא ענווה טיפשית שיש לרוב. אתה צריך שתהיה לך ענווה דקדושה. האנשים שיש להם ענווה דקדושה הם האנשים החזקים ביותר בעולם. אם אתה יודע בדיוק מתי להשתמש בענווה הקדושה שלך, אז תדע בדיוק מתי להשתמש בגאווה שלך.
בפורים יש אור גדול שזורח, ולכן אנחנו יודעים בדיוק מתי הגאווה מפסיקה להיות רעה ומתי הענווה מפסיקה להיות לגמרי מעבר ליכולת שלנו. הכל קדוש בפורים. בגלל שאני יודע בדיוק מתי להיות עניו ומתי להיות בעזות.
הרע הגדול ביותר בעולם הוא העצבות. מדוע העולם לא נהיה יותר טוב? מדוע אני בתור אדם פרטי לא נהיה אדם יותר טוב? רבי נחמן אומר: זה מפני שאני מלא עצבות. אולי אני עצוב בגלל משהו שעשיתי אתמול, או אולי אני עצוב בגלל משהו שאעשה מחר. זה לא משנה ממש, בינתיים אני מלא עצבות. רבי נחמן מלמד אותנו שזה הרע הגדול ביותר בעולם. כל העצות של עמלק, כל העצות של הרע ממלאים את היהודי בעצבות.
רבי נחמן אומר, שישנם נימוסים שהשורשים שלהם מהסטרא אחרא, מהרע של העולם. נימוסים אלה, הם נימוסים חסרי משמעות ממש. כשהגרמנים ימ”ש הזמינו את היהודים לתאי הגזים הם תמיד אמרו “בבקשה”. מדוע אתה אומר בבקשה? מדוע אתה מעמיד פנים כאילו אתה מתורבת? יש נימוסים שהשורש שלהם הם בתוך הרע של העולם. ויש גם נימוסים טובים ואמיתיים, נימוסים טובים וקדושים. כשמישהו נכנס בפתח הבית אני יכול להגיד “אני ממש שמח לראות אותך,” מטעמי נימוס, אבל לגמרי בלי משמעות. בלי כוונה. כמו כן אני יכול להגיד את זה כשאני מתכוון לזה ממש.
בפורים אנו משתכרים. לפי כללי הנימוס, איננו צריכים להשתכר באמת. אבל, איזה סוג נימוסים אלו? זה תלוי באיזה רמה אנחנו משתכרים. בפורים אנחנו שיכורים קדושים, ממש שיכורים קדושים. אם בפורים אתה לא בדרגה הכי קדושה, אז באמת אין לך זכות לשתות. בפורים אנו שוברים את כל הנימוסים של העולם, אנחנו נהיים אמיתיים. ואם אתה אמיתי, אתה יכול לשתות ועדיין להיות אמיתי, ועדיין להיות קדוש. אם אתה בדרגה של נימוסים של רוע, ואתה אפילו לא שיכור, ואתה יכול לנאום ולהגיד את כל הדברים המגעילים ביותר בעולם.
בפורים, אנחנו שוברים את הנימוסים ואנחנו משתכרים. אולי אנחנו לא מנומסים ונראים אולי קצת דוחים, אבל, אנחנו ברמה הגבוהה ביותר.
מה ההבדל בין שיכור רגיל, ובין שיכור קדוש? שיכור לא קדוש, כשהוא רואה עשרה אנשים נראה לו שיש מאה. כשהוא רואה מיליון הוא יגיד שהוא רואה עשרה מיליון. שיכור קדוש רואה רק אחד, שום דבר אחר.
יש מלחמה גדולה, מלחמה של הטוב נגד הרע. יום אחד בשנה איננו נלחמים נגד הרע. יום אחד בשנה אין רע בעולם. יום אחד בשנה אנו מגיעים לדרגה של היום שלאחר המלחמה. היום הזה הוא פורים. אבל, רק האנשים העסוקים במלחמה כל השנה יכולים להבין מה העניין של פורים. אם אינך לוחם נגד הרע כל השנה, ובפורים אתה פתאום אומר שאתה רוצה לקפוץ לתוך פורים, אז מה אתה מבין? אם הרע נראה לך טוב, אז אין לך מה לחגוג. בפורים אנו חוגגים כשאין רע. אבל אם אתה אוהב רע, אין לך מה לחגוג בפורים, אין לך חלק בזה.
אז איך אתה לוחם נגד הרע? קודם כל אתה צריך לזכור שיש רע בעולם, אתה צריך לזכור. נדמיין שאתמול הייתי רע, והבטחתי לעצמי שאני אהיה טוב, ולמחרת בבוקר שכחתי את מה שהבטחתי. שכחתי כמה רע הרגשתי כשעשיתי רע, אני צריך לזכור לפחות קצת.
פורים זה החג הגדול של האנשים הזוכרים. האנשים הזוכרים, הם אלו הלוחמים את המלחמה הגדולה נגד הרע בכל יום, הם באמת זוכרים.
יש שני סוגים של אהבה שה’ אוהב אותנו. האהבה הראשונה, היא אהבה מצומצמת, אהבה בגבולות. נניח שאני אוהב מישהו בגלל שהוא עושה כל מה שאני מבקש ממנו. האהבה השנייה היא שאני אוהב מישהו לא בגלל שהוא עושה כל מה שאני רוצה, אולי הוא אפילו לא עושה כל מה שאני רוצה אבל אני פשוט אוהב אותו. ביום כיפור ה’ אוהב אותנו בגלל שאנו אומרים לה’: “עשינו דברים לא טובים, אנו רוצים להיות יותר טובים, אנו מתוודים, אנו מבטיחים שנהיה יותר טובים. אנחנו מתחייבים לעשות כל מה שאמר לנו ה’ לעשות”. זה מתוק וקדוש, אבל זה לא שיא ההתרוממות. בפורים, ה’ מזרים לתוכנו את האהבה הגדולה שאינה קשורה בכלל לעובדה אם אנו עושים את רצונו. הוא פשוט אוהב אותנו. זה מעבר להבנה שלנו. בגלל זה אנחנו צריכים להיות שיכורים בפורים, כי אנו צריכים להשיג את הדבר שמעל לדעה שלנו. אנו צריכים להיות מעבר לדעה שלנו. האהבה הגדולה של ה’ שיורדת בפורים איננה בגלל שעשינו נכון, אלא רק בגלל שהוא אוהב אותנו. זה מעבר, זה מעבר לכל הבנה. הרע רק יכול להגיע לדרגה של אהבה, למקום שבו אנחנו מדברים על עשיית רצון ה’. הרע יכול לגרום לנו לא לעשות את רצון ה’. האור הזה מגיע מהמקום שהרע לא יכול להגיע אליו. אבל הרע לא יכול להגיע לאהבה הגדולה שאינה קשורה לעשיית רצון ה’, הרע לא יכול להגיע אל האהבה הזאת. בפורים, האהבה הגדולה הזאת כל כך גדולה עד שאין רע. אין שום דבר שמפריד בינינו ובין ה’. כלום. אני יכול להיות שיכור, אני יכול להיות האדם הכי דוחה בעולם, אבל, למי אכפת? גוועלד!
מדוע כשאדם שיכור אינו יכול לעמוד על הרגליים, אינו יכול ללכת? יש דרגה של עבודת ה’ כשאני עומד בפני ה’. שאני הולך בדרך ה’. ויש דרגה כשאפילו אינני הולך ואני אפילו לא יכול לעמוד, אני עדיין עובד את ה’ בצורה משוגעת, בצורה שאפילו יותר עמוקה. בפורים אנו מגיעים לדרגה הגבוהה כשאנחנו לא יכולים לעמוד, ולא יכולים ללכת. אבל, אנחנו עדיין העבדים הכי גדולים של ה’.
מה קורה כשאתה שיכור? יש לך דמיון מוזר. התכונה הכי קדושה שה’ נתן לנו היא הדמיון. דמיון קדוש. בפורים, אנחנו משתכרים, ואנחנו ממש מדמיינים את הדברים הקדושים ביותר בעולם. אנחנו מדמיינים שאין רע בעולם, זו הדרגה הגבוהה ביותר ששיכור יכול להגיע אליה. הזמן הקשה ביותר לחשוב על ה’ הוא הזמן שאתה אוכל. בדרך כלל, כשאנשים אוכלים, הם כל כך חושבים על עצמם, בגלל שהם מאכילים את גופם. קשה לחשוב על ה’ כאשר אתה מתפלל, אבל, זה לא כל כך קשה. הקושי הגדול יותר הוא לחשוב על ה’ כאשר אתה אוכל ושותה. ככל שאתה אוכל יותר, אתה פחות חושב על ה’. ככל שאתה שותה יותר, אתה פחות חושב על ה’. בפורים, אנו מגיעים לדרגה הכי גבוהה. אנו אוכלים כל היום, אנחנו שותים כל היום. והדרך שבה אנו מבינים את ה’ היא הדרך שלא הייתה אף פעם. בפורים, אני מבין שיש ה’ אחד, בצורה שאני לא מבין כל השנה. ולא על ידי לימוד, ואפילו לא על ידי דיבור, אלא על ידי אכילה ושתייה, ומתן מתנות ומשלוח מנות איש לרעהו. אין יום אחר בעולם שיש אור כל כך גדול שזורם אלינו עד שאנחנו ממש רוצים להתקרב שוב לה’. לא רק שאני רוצה לעשות רצון ה’, לא רק שאני רוצה לעשות מה שנכון, לא רק שאני רוצה לעשות את תפקידי בחיים. יום אחד בשנה, אני רק רוצה להיות כל כך קרוב לה’. אם אני רוצה להיות קרוב לה’, אני גם יכול לאכול ולשתות, אני יכול להיות חצי שיכור ולאכול כל היום, זה פשוט לא משנה. אם הלב שלי בוער אני רוצה רק להיות קרוב לה’. הרע הכי גדול בעולם זה כשאנחנו שומרים מרחק זה מזה. בפורים האור הגדול זורח עד שהכל קרוב.
