רבי שלמה קרליבך בכלא, לפני אסירי המחתרת.
אני מוכרח לספר לכם סיפור מהבעל שם טוב, מפני שזו ממש סגולה נשגבה לכל דבר. כי מספרים שפעם הבעל שם טוב בכה בשמים, ואמר: ריבונו של עולם, מה יהיה אחרי שאני עוזב את העולם, מה יהיה? אז הבטיחו לו מן השמים: “כל מי שמספר סיפורי הבעל שם טוב, ימתיק את הדינים מעליו, ויועיל לו לכל הדברים”. אני מברך אתכם שתזכו שהקדוש ברוך הוא ימתיק את כל הדינים, מעליכם, מעלינו, ומעל כל עם ישראל. וזה הסיפור:
פעם לקח הבעל שם טוב את החסידים שלו, הם נסעו לתוך יער, ופתאום עמדו וראו קבר בלי מצבה, בלי שום ציון. הבעל שם טוב הקדוש לקח בקבוק יין ושפך על הקבר, ואמר: “לחיים, היליגע שיכור. לחיים, שיכור קדוש. מגיע לך, מגיע לך שנגיד לך ‘לחיים’.”
וכך הבעל שם טוב הקדוש ישב עם החסידים, והתחיל לספר: לפני הרבה מאד שנים בעיר אחת היו שני יהודים עשירים מאד. לאחד היה בן, ולשני הייתה בת והחליטו להשיאם זה לזו. שם הבחור היה שמעון. הבעל שם טוב אמר: דעו לכם ששמעון היה יכול להיות צדיק יסוד עולם. הוא ממש התפלל ולמד כל הזמן. ואחרי החתונה, נתנו להם ההורים שלהם חנות להתפרנס. שמעון אמר לאשתו: “ברוך ה’, אנחנו לא צריכים את הכסף. את רוצה שתהיה לנו חנות? בסדר. אבל אני רוצה רק ללמוד. את תהיי בחנות: את לא חייבת להיות שם. אבל אם את רוצה, טוב. אני לא רוצה שיהיה לי עסק. אני רוצה רק ללמוד ולהתפלל.”
לצערנו, אשתו הייתה אוהבת כסף. כל הזמן היא דיברה רק על כסף. היא אמרה לבעלה: “שמע, לו היית בא לחנות שלנו היינו מרוויחים עוד כסף.” הוא ענה: “לשם מה את רוצה עוד כסף, יש לנו מספיק!” אבל היא כל הזמן חשבה רק על כסף. פעם בא אדם אחד והיה צריך לשלם הרבה כסף. הוא אמר לאשה: “אני רוצה לשלם את הכסף רק לידי בעלך.” היא הלכה הביתה ואמרה לבעלה: “אתה מוכרח לבוא לחנות”. ובכן, אתם יודעים איך שהיצר הרע עובד. פעם אחת, עוד פעם אחת, היום אומר לו כך, מחר אומר לו עוד פעם כך, הסוף היה ששמעון ממש הפסיק להתפלל. כמובן, שהוא התפלל, אבל זאת לא הייתה התפילה של שמעון. הוא הפסיק ללמוד, ונעשה ממש איש עסקים. הוא היה ממש בתוך הכסף. (כמו שכתוב בגמרא “מעות קונות.”)
באחד הימים אומרת לו אשתו: “אתה יודע מה? אנחנו קונים סחורה מאדם שקונה אותה בעיירה פיטסבורג. לו אתה היית נוסע למרכז פיטסבורג, היינו מרוויחים עוד יותר”. הוא אמר לה: “את יודעת שליהודי אסור להיות בעיירה פיטסבורג. חס ושלום, אם רואים יהודי בפיטסבורג אז כמו שכתוב במגילה ‘אחת דתו להמית’. אין כאן חכמות”. אמרה לו: “מה איכפת לך אם תהיה גוי לכמה ימים? בשביל כסף…” נו, ברוך ה’, שמעון כבר היה איש עסקים, אשתו קנתה לו בגדים כמו בניו של המן, והוא נסע לפיטסבורג היישר למלון.
הגוי שעשה אתו עסקים היה מליונר אדיר. הוא אמר לו: “איזה כבוד שאתה בא. (הוא ידע שהוא יהודי, כמובן.) אתה הקונה הכי טוב שיש לי. אז לכבודך הזמנתי את כל גדולי פיטסבורג הלילה לסעודה”. בעת הסעודה, היהודי בפיקוח נפש דוחה הכל, היה צריך לאכול חזיר, כי אילו הוא היה אומר שהוא לא יכול לאכול חזיר, מיד היו חושדים בו שהוא יהודי, והיו הורגים אותו. אז “פיקוח נפש”. הכל היה על טהרת הקודש. הוא אוכל ואוכל… נעבעך. אחרי האוכל בעל הבית אומר לו: “לכבודך עשיתי הפתעה גדולה. נרקוד… ואתה יודע, יש לי בת יפה מאד, והיא מאד מעונינת בך, והיא מוכנה לרקוד אתך”. נעבעך. שמעון היה יכול להיות צדיק הדור, והתחיל לרקוד עם איזו בת. פתאום, היא ברחה. אבא שלה, צעק עליה, ואמר: “איך את מביישת את הקונה הכי טוב שיש לי, הרי זה עניין של מיליונים?” ענתה לו: “דע לך, שכשרקדנו ביחד ראיתי את הציצית שלו. הוא יהודי.”
בעל הבית נכנס לחדר ואמר לו: “שמע, למרות שאתה הקונה הכי טוב שיש לי, אין לי שום ברירה, אנחנו צריכים להרוג אותך מיד, אלא אם תהיה אחד משלנו ותכפור באלוקי ישראל.” והוא חשב: “באמת, איזה מין כבוד יהיה לריבונו של עולם אם יהרגו אותי? שום דבר. יותר טוב שאתנצר”.
כמובן, הכל על פי שולחן ערוך, הכל על פי התורה… אתם יודעים, היצר הרע לא זז מהתורה אפילו במאומה… כמו שהרבי מקוצק אמר, עשיו לא זז מהתורה אפילו כמלוא נימה.
בסוף, אחרי שהוא קיבל עליו את הדת החדשה, ניגש אליו בעל הבית ואמר לו בשורה טובה: “דע לך שבתי אוהבת אותך והיא מוכנה להתחתן איתך. שמע, אם אתה כבר גוי, אז שיהיה משהו. איך שהוא, הוא החליט להתחתן אתה ולחיות בשלום. “הכל למען השלום”. הוא התחתן אתה והיו לו ממנה חמישה ילדים. הוא חי ככה כמו גוי ממש, עשר שנים.
אתם יודעים, אפילו בלוחות השנה של אומות העולם לפעמים יש לוח שרשומים שם הימים הטובים של עם ישראל. יום אחד הוא מסתכל על הלוח ורואה שרשום שהיום הוא יום הכיפורים. הוא התחיל לעשות קצת חשבון נפש. איפה הוא היה לפני עשר שנים, ואיפה הוא עכשיו. הוא התחיל לבכות ממש מעומק הלב, הוא ממש לא ידע מה לעשות.
חותנו הגוי היה מיליונר אדיר. היו לו שדות וכרמים, והיה שם שיכור אחד שהיה שומר על הכל. השיכור הזה היה שמח כל הזמן. מלא שמחה. היהודי הזה אמר לעצמו, אני נוסע לשיכור הזה והוא ישמח אותי. הוא נסע לשיכור, והוא מצא אותו בוכה מעומק הלב. ממש כמו בסוף העולם. הוא אמר לו: “שיכור, מה איתך? אני באתי בשביל שתשמח אותי ופתאום אתה בוכה? מדוע אתה בוכה?” והשיכור עונה לו: “תישבע לי שלא תגלה לשום אדם, ואני אגיד לך את האמת.”
ואני אומר לכם ממש את הדברים כמו שאמר הבעל שם טוב. יצא עכשיו כתב יד מתלמידי הבעל שם טוב שרשמו את הסיפור כמו ששמעו את זה מהבעל שם טוב.
הוא נשבע לו, והשיכור אומר לו: “דע לך, שאני יהודי, והיום הוא יום הכיפורים. וזאת הייתה לשון הבעל שם טוב: “דע לך שהיהודים עומדים ביום הכיפורים לפני ה’ כמו מלאכי השרת. אבל איך אני עומד לפניו?”
ושמעון, גם הוא התחיל לבכות. והשיכור אומר לשמעון: “מדוע אתה בוכה?” ושמעון אומר לו: “אם תישבע לי שלא תגלה אני אגיד לך את האמת.” הוא גם כן מספר לו, “לעומתם ברוך יאמרו”, את כל הסיפור שלו.
והשיכור אומר לו: “שמע, שמעון, אתה מוכרח לעשות תשובה, אתה מוכרח לעשות תשובה. ואם תישבע לי שלא תגלה לשום אדם שאני אמרתי לך מה לעשות, אני אגיד לך מה לעשות.” והוא אומר לו: “תחזור הביתה ותגיד לחותנך שקיבלת מכתב מאמסטרדם בקשר לעסקה ששווה מיליונים. ומייד תיסע ופתאום תיעלם מן העין, ותחזור הביתה ותגיד לאשתך שהפעם אתה לא נכנס לחנות. וכל השבוע תהיה בבית המדרש, תלמד ותתפלל, ורק בשבת תהיה בבית.
שמעון חזר הביתה, סיפר משהו לאשתו, וממש קבע את ביתו בבית הכנסת. הוא רק אמר לאשתו: “ביום שישי אחרי חצות היום תשלחי לי את הסוסים ואת העגלה, אני הולך למקווה, בשבת אני אהיה בבית, ואחרי השבת אני חוזר לבית הכנסת.”
בינתיים, אשתו הגויה שבאמת אהבה אותו, בכתה כל הזמן. יום אחד היא מסתכלת על הלוח ורואה שבדיוק לפני שנה הוא עזב אותה. היא הייתה כל כך שבורה ואמרה לעצמה שהיא צריכה ללכת לשיכור שירנן אותה. היא נוסעת לשדות לשיכור, ומוצאת אותו ממש בוכה מעומק הלב. היא אומרת לשיכור: “מה קורה איתך? כל הזמן אתה שמח. יום אחד אני צריכה שתשמח אותי, ואני מוצאת אותך בוכה?”
השיכור עונה לה: “אם תישבעי לי שלא תגלי לשום אדם, אני אגלה לך את האמת. ושוב, השיכור אומר: “דעי לך שאני יהודי, והיום הוא יום הכיפורים. והיהודים עומדים לפני הקדוש ברוך הוא כמו מלאכי השרת. ואיך אני עומד לפני הקדוש ברוך הוא?” אמרה לו: “כן, אני מבינה למה אתה בוכה. אבל תראה איך אני בוכה, אין לי בעל!” ענה לה: “אם את נשבעת לי שתעשי את כל מה שאני אומר לך, אז אני אגיד לך איך לחזור לבעלך.” אמר לה: “תישבעי לי שאת מוכנה להתגייר. יש לכם כבר חמישה ילדים”. הוא אמר לה בדיוק איפה שמעון גר, שתלך לשם, תדבר איתו, ותתגייר.
היא אמרה לאבא שלה: “אבא, אני ממש מוכרחה למצוא את הבעל שלי”. היא נסעה לעיר שבה שמעון גר, הגיעה למלון, קראה למנהל של המלון ואמרה לו: “אתה יודע משהו על יהודי אחד בשם שמעון?” הוא עונה לה: “זה לא פשוט. הוא היהודי הכי עשיר בכל העיר”. והיא אומרת לו: “דע לך, אני מוכרחה לראות אותו. איפה אני יכולה למצוא אותו?” ובעל המלון עונה לה: “את לא יכולה לראות אותו. הוא חזר לפני שנה, והוא ממש יושב ולומד כל היום, לא מדבר עם שום אדם. רק ביום שישי הוא יוצא למקווה, וזה הכל”. היא אומרת לו: “תעשה לי טובה, תדריך אותי, תגיד לי איפה בדיוק זה המקווה, ואני אחכה לו שם”.
ביום ששי הבא, הגויה עם חמשת הילדים עמדה שם ליד המקווה וחיכתה לו. שמעון אמר לה: “תעשי לי טובה. אל תגידי שום דבר לשום אדם. רק תבואי לביתי לשבת”. הוא לקח אותה על העגלה עם חמשת הילדים, והם היו אצלו בשבת.
כנראה שרב העיר שם היה בעל רוח הקודש. אחרי השבת לקח שמעון את אשתו היהודיה ואת אשתו השנייה, הגויה, ואמר להן: “נלך לרבי, אני צריך לדבר עם שתיכן”.
הוא לקח את שתי נשיו וממש גילה את כל ליבו לפני הרב. כל מה שעבר עליו. הוא אמר לרב: “דע לך שבגלל אשתי הראשונה נפלתי לשאול תחתיות. היא כל הזמן מתאווה לכסף. אבל דע לך שאשתי השניה למרות שהיא גויה, יש לה נשמה גדולה. היא רק רוצה שאני אתקן את נשמתי”. והוא אמר לרב: “אני רוצה שתגיד לי את האמת. עם מי אני צריך להישאר?” והרב פסק שיגרש את אשתו הראשונה שבגללה הוא נפל לשאול תחתיות, ושאשתו השנייה תתגייר עם הילדים.
בינתיים, האבא שלה ממש התגעגע לבתו. יום אחד הוא מסתכל על הלוח, (וכך מספר הבעל שם טוב) ורואה: זה בדיוק שנה מאז שהיא עזבה אותי! הוא התחיל לבכות… הוא אמר לעצמו: “אין לי שום עצה, אני מוכרח לראות את השיכור”. נסע לשיכור ומצא אותו כשהוא בוכה. אמר לו: “באתי שאתה תשמח אותי והנה אתה בוכה”? ענה לו השיכור: “אם אתה תישבע לי שלא תגלה לשום אדם, אז אני אגיד לך את האמת”. אמר לו: “דע לך שאני יהודי והיום הוא יום הכיפורים, ועם ישראל עומד לפני הקדוש ברוך הוא כמו מלאכי השרת. ואיך אני עומד לפני הקדוש ברוך הוא?” ובעל הבית אומר לו: “שמע, אני מבין מדוע אתה בוכה, אבל אני בוכה בגלל שאין לי בת!” השיכור אמר לו: “אני יכול לתת לך עצה כיצד למצוא את בתך. רק תשבע לי שלא תגלה לאף אדם שאני אמרתי לך.” ובעל הבית עונה לו: “כן, אני מוכן לעשות כל דבר.” השיכור אומר לו: “תישבע לי שאתה ואשתך מוכנים להתגייר.” הוא גילה לו איפה העיר של שמעון. בעל הבית בינתיים מכר את כל השדות והכרמים שלו.
השיכור אמר לו: “מה אני אעשה כאן אם אתה לא כאן? אני אלך אתך.” בדרך מת השיכור, וזה היה קברו. והבעל שם טוב הקדוש אמר: “השיכור הקדוש הזה, שתיקן כל כך הרבה נשמות, לא מגיע לו שנעשה ‘לחיים’ בשבילו?!”
רבי משה מקוברין אומר: יהודי לוקח קצת וויסקי ואומר “שהכל נהיה בדברו”, פתאום הוא שמח. מדוע הוא שמח? מפני שהוא מרגיש “שהכל נהיה בדברו”. ולכן אין לו מה לדאוג. אז מדוע הוא לוקח יין שרף? מדוע הוא לא לוקח מים? הוא אומר ככה: “יהודי שרק אומר “שהכל נהיה בדברו” והוא כבר שמח, מגיע לו קצת יין שרף.
רבינו הקדוש מרוז’ין ישב בבית הסוהר שנה וחצי. כשהגיע פורים, הוא נזכר איך פורים היה ברוז’ין, עם אלפי החסידים. הוא התחיל לבכות. והוא אמר: “ריבונו של עולם, אני רוצה לתת לך משלוח מנות ואין לי מה לתת לך. אז אני נותן לך את הדמעות שלי. אבל בתנאי אחד. תישבע לי ריבונו של עולם, שבשנה הבאה אזכה לתת לך משלוח מנות, את השמחה שלי.
רבותיי אני מברך אתכם שעוד השנה הזאת, תזכו לתת משלוח מנות לקדוש ברוך הוא, לעם ישראל, לכל המשפחה שלכם. לא דמעות, רק מרבים בשמחה. רבותיי, אני רוצה שתברכו את הילדים שלי, אני מברך את הילדים שלכם, שיזכו להיות אתכם כל הזמן יחד בשמחה.
הבעל שם טוב הקדוש אומר שיום הכיפורים הוא כ – פורים. והאריז”ל אמר שפורים הוא יותר נשגב, למרות שאין לנו שום השגה בקדושת יום הכיפורים.
מישהו בא והתחיל לדבר עם אחד הצדיקים על דבר מגושם, בפורים. והצדיק אמר לו: שמע, אם אתה מוכרח לדבר איתי על זה, דבר איתי על זה ביום הכיפורים. אך לא בפורים. פורים זה משהו אחר.
ביום הכיפורים אני עומד לפני הקדוש ברוך הוא ונותן לו רשימה מה שאני צריך. ובעז”ה, נקווה שהקב”ה ישמע את תפילותינו. בפורים, אני לא אומר שום דבר.
ראיתם פעם אבא ואמא שאוהבים את הילדים, נותנים להם מתנות אפילו שהילדים לא יודעים שזה מהם. בפורים הקב”ה נותן לנו משלוח מנות, געוואלד. אנחנו לא יודעים שום דבר. לא “פנים בפנים”. אנחנו, עם ישראל, שולחים מתנות אחד לשני שלא נדע ממי זה בא.
אני רוצה לברך אתכם עם ניסים, עם משלוח מנות מה’ שאפילו לא תדעו שזה ממנו. אבל אני רק מברך אתכם שה’ ישלח לכל עם ישראל ממש מתנות שאפילו לא קוינו להם…
אני רוצה להגיד לכם, לפעמים אני בעת צרה… רבותי אני מברך אתכם ראשית כל שלא תהיו בעת צרה חס ושלום, שהכל יהיה רק בשמחה… הרבי מאפטא אמר שיהודי חס ושלום בפורים בכל מקום שהוא אם הוא קצת עצוב, אז מרדכי היהודי בעצמו בא לשמח אותו.
