קומו לרקוד!
פנינים יקרים מרבינו
שלמה קרליבך זצ”ל
©כל הזכויות שמורות
אין דרך אחרת, מוכרחים לרקוד! אילו הייתי הרב הראשי הייתי מתקן, שכל אחד מחויב לצאת לרחוב ולרקוד, לפחות פעמיים בשבוע
נכון שיש לנו ראש מצוין, מוח יוצא מן הכלל, אבל געוואלט, איפה הרגליים?
לאהוב מישהו באמת היא טעימה מהרגש שיהיה בימות המשיח.
חבר טוב הוא אחד שלידו אני רוצה להיות יותר טוב, אבל חבר אמיתי, כשאני לידו אני כבר יותר טוב.
אנו צריכים בית ספר חדש. לא בית ספר שהמורים יודעים איך ללמד, אלא בית ספר שהמורים מאמינים בתלמידים שלהם.
רק כשאתה מלא שמחה אתה יכול להתאחד עם הקדוש ברוך הוא.
רבי נחמן מברסלב אומר: “אם אתה עצוב בגלל משהו, בטח אתה מאה אחוז צודק.אבל למה לא להיות שמח על הדברים שכבר יש לך? למה אתה כל כך עצוב?בגלל שיש משהו חסר בחיים, אבל אתה חי, בא נתחיל מכאן.
רק בגלל שאתה חי כדאי לרקוד משמחה במשך שבוע ימים.”
רבי נחמן מברסלב היה אומר: “כמה היית מוכן לתת כדי לא להפסיק לנשום? אתה צריך לתת פי מיליון כדי לא להפסיק להיות שמח!”
אנחנו מוכרחים לגרש את הכעס מליבנו. זה נורא קשה. אבל אין לנו ברירה! כשאני כועס, ליבי ונשמתי נקרעים.
אנשים עצובים לא מאוחדים. כל אחד מכונס בעצמו באיזו שהיא פינה. אם אתה רוצה ששני אנשים יתאחדו הם יכולים לעשות זאת רק עם הרבה שמחה.
אנשים שונאים רק כשהם עצובים.
אדם יכול להיות עצוב לפעמים, אבל צריך לזכור שאין להפסיק את השמחה גם כשאתה עצוב.
השאלה היא לא כמה אתם אוהבים האחד את השני. השאלה היא כמה אתם אוהבים האחד את השני גם כשאתם לא מסתדרים האחד עם השני.
הבעל שם טוב אומר: “אם פעם אחת בחיים שלך נתת כוס מים למישהו צמא, זו סיבה מספיק טובה לרקוד במשך שבעים שנה.”
אפשר להציל נפשו של אדם על ידי שתאמר לו כמה שהוא טוב ויפה.
לפעמים פוגשים אדם, ושוכחים אותו מיד. כשפוגשים אדם אמיתי זוכרים אותו לעולם.
כשאתה פוגש מישהו שאתה באמת אוהב, אתה מפסיק להיות חיצוני.
מורי ורבותי, אתם יודעים מה הנוער שלנו צריך? הנוער צריך מישהו שיאמין בו!
הרב קוק זכר קדוש לברכה אמר, שזה הסימן שמשיח בא: הילדים בכל יום הם יותר יפים ויותר עמוקים… יותר מתוקים מדבש.
הדבר הכי נעלה הוא כשהורה אומר לילד שלו “דע לך שאני לא מסוגל בלעדיך. דע לך שהעולם כולו לא מסוגל בלעדיך. דע לך שהקדוש ברוך הוא לא מסוגל בלעדיך”.
הדרך הכי טובה לשמור על ילדיך שתמיד יהיו שמחים, בריאים, חיים, זה כאשר ההורים תמיד יהיו שמחים. ילדים ממש צריכים שהוריהם יהיו מלאים בשמחה. שמחה של הורה זה כמו חומה מסביב לתינוק.
אם אתה אוהב מישהו אף פעם אל תתעלם ממנו. כשאתה אוהב מישהו, זאת אומרת שהאדם שאתה אוהב קיים.
להתעלם ממישהו נקרא, “בשבילי אתה לא קיים”.
אם אתה אוהב מישהו ואצלו אתה לא קיים, זה באמת כואב.
האם פעם עשית טובה למישהו?
האם היתה לך את הזכות העצומה לעשות טובה למישהו? געוואלט!!!
רבינו הקדוש ר’ קלונימוס קלמן מפיאסעצנע זי”ע אומר: “הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו”
אהבה אי אפשר ללמד, רק שנאה מלמדים, אבל אהבה באה מן השמים. כל מה שאנו יכולים לקוות, זה לשכוח את השנאה שלצערנו למדנו. בא ניתן שתהיה אהבה ביננו, בא נחזור למה שלמדנו בשמים לפני שנולדנו.
מאוד קל להגיע לאנשים אם אנו מציגים את ה’ בדרך הכי עמוקה. אם האוכל במסעדה שלי טוב, אנשים באים.
הדרך להכנע לפני ה’, היא לעמוד זקוף כמה שאתה יכול.
נקוה שכולנו מאמינים בה’. אבל אין לנו מושג כמה ה’ מאמין בנו.
אם העולם עדיין קיים, זאת אומרת שה’ מאמין בנו! הוא יתברך מאמין שאנחנו יכולים לתקן את הכל.
געוואלט, כמה ה’ גאה בנו!
מדוע אנשים שונאים אחד את השני? מפני שהם לא זוכרים שה’ ברא אותם.
אם היה ברור להם שיש רק א‑ל אחד ושהוא ברא אותם, אזי היו אוהבים אחד את השני.
מתי אני יודע שנפגשתי עם בת זוגי האמיתית? כשאני מסתכל על בת זוגי אני מרגיש שאני מכיר אותה אלפיים שנה. בעצם, אני לא יכול אפילו לדמיין שהיה זמן שלא הכרתיה. היא היתה כבר חקוקה על ליבי.
ההבדל בין “לברך מישהו” ובין “להתפלל בשביל מישהו” הוא מאוד פשוט. “להתפלל בשביל מישהו” הכוונה היא, שאני מתחנן לה’ שייתן לו את זה, אם הוא לא נותן לו את זה, העולם עדיין קיים. “לברך מישהו” הכוונה היא, שאם ה’ לא נותן לו את זה כל העולם כולו מתמוטט.
אש שבעולם הזה מחריבה. אש שמגיעה ממרום בונה ומחזקת. האש שמחריבה היא אש שמגיעה מהרומאים, מגיעה מהעולם הזה, מגיעה מתרבות מערבית, מגיעה מקרירות, מגיעה מאי אכפתיות, מגיעה מ”אני יודע הכל”.
הדבר העצוב ביותר בכל העולם כולו הוא, כשאנשים אומרים: “אנחנו מכירים אחד את השני זמן כה רב, אני מכיר אותו כמו ספר פתוח”. אתם מבינים מה פירוש הדבר הזה? הם מפסיקים ללמוד אחד את השני. ככל שאתה יותר לומד, אתה יותר שם לב, שזה כל כך יותר עמוק. זה כל כך יותר עמוק.
דמעות עולות למעלה. כשאתה רואה דמעותיו של מישהו נוזלות מעיניו למטה, הן עולות למעלה למרום. געוואלט, הן עולות. כשמישהו בוכה ה’ נותן לך את הזכות, הזכות העמוקה ביותר, למחות את דמעותיו בנשיקה.
אחי ורעי היקרים, מי הם היהודים הקדושים באמת? כל יהודי מאוד קדוש, אבל יש יהודים קדושים במיוחד. הם כל כך קדושים, וילדיהם צריכים שמירה. המתנחלים הקדושים! געוואלט, הם קדושים. הם יושבים במסירות נפש ומי מעיז, למי יש חוצפה לגרע מקדושתם!? מי מעיז? מי מעיז לומר לחיילים לא לשמור עליהם?!
אני רוצה שאהבתי לארץ ישראל ואהבתי לעם ישראל תבוא מהמקום הכי עמוק, המקום שאי אפשר ללכת יותר עמוק ממנו.
הממשלה שלנו פוחדת מהגויים. בודאי צריך לאהוב את העולם מאוד ולאהוב כל בן אדם, אבל לפחד… חס ושלום!
בירושלים, הכל נראה אחרת.
אתם יודעים מדוע אין שלום בעולם? מפני שמשתמשים בכוח. תמיד הם כופים מלחמה אחד על השני, ועכשיו הם כופים שלום אחד על השני. אבל זה לא עובד. שלום עם כוח זה לא שלום. שלום זה הדבר הכי מנוגד לכוח שיש בעולם.
אם אתה רוצה להתאחד עם מישהו אתה יכול לעשות זאת רק עם שמחה. מדוע יש כל-כך הרבה שמחה בחתונה? לא בגלל שיש חתונה יש שמחה, אלא להפך, בלי שמחה גדולה לא תהיה חתונה, כי איך אפשר לאחד שני אנשים אם הם לא מגיעים לשמחה הכי גבוהה?
קומו לרקוד
חלק ב’
מתורגם מהספר:
Friends Listen to This
Rabbi Shlomo Carlebach’s Z”tl
Teachings and Stories
©כל הזכויות שמורות
מה היא התפילה העמוקה ביותר בעולם? אינה זאת המבקשת שיהיה לי כל מה שאני צריך, זה גם כן מאוד עמוק אלא, אתם יודעים מה היא התפילה העמוקה ביותר בעולם? “בבקשה ממך ה’ תסביר לי את החיים שלי. האם אני יכול לקבל רק קצת הסבר ממה שקורה לי”.
תפילה
כאשר אני מתפלל, אני יוצא מה”סדר” של העולם. אני אפילו יוצא מה”סדר” של התורה. תארו לכם ,ח”ו, אדם חולה שלפי ה”סדר” של העולם הוא צריך למות, אך אני לעומת זאת מתפלל, ריבונו של עולם, אנא, בבקשה שנה את כל סדרי העולם! תתארו שחייתי את כל חיי בדרך לא נכונה ולפי ה”סדר” של התורה אני אדם שפל ביותר, ואני מתפלל, “ריבונו של עולם, אנא תקן את נשמתי”.
להתפלל זה אומר שאני בעולם לגמרי אין-סופי.
אדם שלם הוא האיש שיודע מתי להיות בתוך הסדר ומתי להיות מעבר לסדר.
דמיינו לכם שאתם אינכם אומרים מלה, אתם פשוט בוכים. לתפילה אין כל התחלה או סוף. להתפלל זה משהו… משהו אחר.
דוד המלך אומר “ואני תפילתי”, אני – תפילה. השאלה היא האם אתה - תפילה? האם אתה מלא תפילה? אם אתה מלא בתפילות – משמע שאתה כבר מעבר לטבע, משום שאז אני יכול לראות אדם, שהוא במקום השפל ביותר ולהאמין, שאפשר להרים אותו למקום הגבוה ביותר.
רבי נחמן מברסלב אומר: כולם יודעים שארץ ישראל היא המטה הכללי לנסים, משום שרמת הנסים שלך תלויה במידה בה אתה מחובר לתפילה.
מהי המשמעות שאדם אומר לך: אני לא מאמין בנסים? המשמעות, שאדם זה לא התפלל מעולם.
ארץ ישראל היא המטה הכללי לתפילה, המטה הכללי של נסים והמטה הכללי של האמונה השלמה בקשר שלנו עם השם יתברך.
אז מה הפירוש להיות בגלות? הפירוש, שאנחנו לא יודעים איך להתפלל, משום שבית המקדש הוא המרכז לתפילה, שארץ ישראל היא הארץ של התפילות ובבית המקדש המרכז הראשי.
כל עוד אני לא מחובר לתיקון הזה, אני עדיין חושב “יש דברים שאני יכול לעשות ויש דברים שאינני יכול לעשות”, אני יכול להגיע רק עד לשם. ברגע שאני מגיע לרמה כלשהי של תיקון – אני ממש אינסופי.
להתפלל משמע שאני עומד פנים מול פנים עם השם יתברך ואני יכול לעשות כל דבר שבעולם. אני ממש מחובר, אני מחובר כתקע בשקע לחשמל האמיתי.
אתה יכול לשמור כל שבת לפרטי הלכותיה, אבל עדיין לא שמרת שבת. עד שהשבת מגיעה ללב העליון, לעומק עומק עומק… עד שמגיעה למקום הכי גבוה בלב שלך, עדיין לא הרגשת את זה. מהו לב העליון? הלב העליון הוא, שזה נוגע בי כל כך עמוק, כמו שנאמר: “כתבם על לוח לבך”, אני שם לב שאני אף פעם לא יכול לחיות בלי זה. אני לא יכול להיות בלי זה.
אמת ואמונה
ר’ נחמן אומר: יש עולם שנקרא אמת ועולם אחר הנקרא אמונה. לא שאמונה איננה אמת, אלא שיש דבר עמוק יותר ממנה. אמונה אינה משהו שאיני יודעה ואיני מבינה ואיני יכול להוכיחה ולכן אני מאמין בה. זאת היא טיפשות, זאת לא אמונה. להאמין זו ידיעה מסוג אחר. אמונה זו הבנה הפנים פנימית העמוקה ביותר. אין לי הוכחה לכך. אני לא יודע. אבל… אני יודע שזאת האמת.
האופן בו אני יודע שהבת שלי יפה, אינו במישור של אמת אלא במישור של אמונה. “אני מאמין שהיא הילדה הכי יפה בעולם…” משהו אחר… ההבנה העמוקה , עמוקה ביותר שיש.
לימוד תורה מצוי במישור של אמת. להתפלל זו אמונה. הרבה אנשים יודעים שיש א-ל אחד – במישור של אמת, אבל הם לא יודעים איך להתפלל. אם אני יודע את השם במישור של אמונה היחס שלי להשם הוא “אתה יכול לבקש ממנו כל דבר שבעולם.”
במלים אחרות , להאמין במשהו זאת הדרך שאני יכול להתקרב הכי הרבה והכי קרוב אליו, הידיעה הקרובה ביותר. ולידיעה זאת – אין מלים.
רבי נחמן אומר, שהר סיני הוא המטה הכללי של האמת, אבל כולם יודעים שירושלים, עיר הקודש, היא המטה הכללי של האמונה, משום שארץ הקודש היא המטה הכללי של האמונה. מחוץ לארץ ישראל, אני יכול לדעת שיש א-ל אחד במישור של אמת. הגילוי של השם בארץ הקודש היא אמת שונה לחלוטין, זה במישור של אמונה, בהר סיני אני ממש ראיתי שהשם אחד. השם יתברך גילה את עצמו אלי. ראיתי ברקים ורעמים, שמעתי את קול השם. היה ברור לי כאור היום. בארץ ישראל, בירושלים, אתה לא רואה כלום. אתה רואה קיר קטן. געוואלט, זה כ”כ עמוק… זה פשוט משהו אחר.
רבי נחמן אומר: יש טבע ויש מעבר לטבע. המעבר לטבע תלוי עד כמה אתה מאמין. להיות בגלות פירושו, שיש לנו בעיה להאמין שיש משהו מעבר לטבע.
שערו בנפשכם, אילו ידעתי שכל התורה היא קדושה רק בגלל שהיא ניתנה לי, איך הייתי זורק את עצמי על כל מלה. איך אני הייתי בוכה על כל מלה שבתורה להבין אותה.
תיקון
ישנם דברים שלא בסדר אתנו, משום שאנחנו עושים כ”כ הרבה טעויות, אבל בעצם יש משהו יותר עמוק שלא בסדר אתנו, כי אם הייתי ממש מושלם מה אני עושה כאן בעולם? העולם הזה הוא בית חולים, העולם הזה הוא מקום שבו אני מתקן את הנשמה שלי, זאת אומרת שבעצם יש משהו בי לא בסדר.
הסוכצובר הקדוש היה חתנו של הרבי מקוצק, הוא היה אחד מגדולי הגאונים באלף השנים האחרונות או אולי בכל ההסטוריה היהודית. כאשר היה בן שנתיים, אביו היה מתעורר בשתים בלילה ולומד עם התלמידים שלו. האבא של הסוכצובר היה גאון גדול, ובטח התלמידים שלו היו גם גאונים גדולים. הילד הקטן בעריסה היה מתעורר ומקשיב ללימוד, אבא שלו היה שואל שאלה ומחכה עד שמישהו יענה. אם אף אחד לא היה עונה אז התינוק היה אומר; “הי, אבא, בא הנה, אני רוצה לענות לך את התשובה” והוא היה עונה לו את התשובה.
כשהיה בר-מצוה, נהיה לחתן של הרבי מקוצק, ובגיל ארבע עשרה חלה במחלה קשה. אביו נכנס לרבי מקוצק וביקש ממנו שיתפלל עבור החתן שלו. “רבי, תתפלל עבור בני, אין אדם בעולם שלמד כל כך הרבה, הוא רק בן ארבע עשרה והוא יודע את כל התורה כולה”. הרבי מקוצק ענה “אך… לזאת אתה קורא לימוד?”, כל מה שהאבא שיבח אותו, הקוצקר ביטל. הוא ניסה בכל כוחו לשכנע את הרבי מקוצק שהבן שלו כל כך מיוחד, ובסופו של דבר הרי הוא החתן של הקוצקר עצמו. האבא לא הצליח להבין מה זה היה.
הנס הגדול קרה, לאחר מספר ימים הילד נרפא. האבא אמר לבנו: “אני לא מבין את החותן שלך, בקשתי ממנו שיתפלל עבורך ושיבחתי אותך, שבאמת מגיע שיקרה לך נס, והחותן שלך אמר: “לזה אתה קורא לימוד? האם זה נקרא לדעת?” – אז הסוכצובר ענה: “געוואלט, איך שהחותן שלי קדוש, געוואלט כמה שהוא עמוק. האם אינך מבין ? אני באתי לעולם בכדי ללמוד ואתה אמרת לו שכבר למדתי את כל מה שאני צריך ללמוד, אם כן הרי אני יכול לעזוב כבר את העולם הזה, אז חותני צעק – מה, לזה אתה קורא לימוד? זה נקרא לדעת? הוא עוד לא עשה כלום.”
ובכן למשל אדם האומר “אני מושלם”, כדאי שילך מהר ויכתוב את ההספד על עצמו, אולי מחר בבוקר הוא כבר עוזב.
ר’ נחמן אומר: אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן. אבל מה לגבי אותו דבר מקולקל שבי, שבלעדיו לא הייתי בעולם הזה? יש משהו, ולא המעשים שלי, יש דבר שמקולקל בי שצריך תיקון. איך אני מתקן אותו?
להיות קרוב למישהו זה מצד אחד לדעת כמה יופי יש בו, כמה שהוא עמוק, ומצד שני שיהיה לך חוש, טעם מסוים של אותו משהו שהוא צריך לתקן – זה הדבר העמוק ביותר שיש.
עכשיו, תקשיבו לדברים העמוקים האלה – כשהקדוש בורך הוא ברא את העולם נאמר “אשר ברא אלוקים לעשות”, השם ברא את העולם כדי שיתוקן. האדם בא לעולם כדי לתקנו. כל אחד צריך לתקן משהו בעולם.
אני רוצה שתדעו את עומק העומקים: עץ הדעת הגיע רק לתיקון הזה של הטוב והרע, אבל עץ החיים הוא התיקון העמוק, יותר עמוק מטוב ורע.
מה היה רע בסדום? איך הם נהיו כל כך רעים? הם היו אנשים קדושים מאוד לפני שהם נפלו. מלך סדום היה התלמיד הכי גדול של אברהם אבינו. האיז’ביצה אומר שהם לא היו אנשים פשוטים, אבל הם הבינו שיש נקודה מסוימת של תיקון שאליו לא נוכל להגיע בין כה וכה. הם הבינו שאפילו אם אני עושה מצוות אני עדיין לא מתוקן, אז מה הטעם? יצחק באמת מתקן את העולם, דרך יצחק אנו מתקנים את העולם, בלידתו הוא מחק את סדום.
לפעמים, אנו לומדים כל החיים, אנו עושים כל כך הרבה ובכל זאת משהו עדיין כואב בפנים, משהו לא מתוקן. ואז פתאום משהו קורה לי. אני יכול לפגוש מישהו או לפתוח דף אחד, וכ”כ הרבה אור מאיר לתוכי, משהו קורה לי, אני קצת מתוקן.
אברהם ישב בפתח האוהל , הוא ברובד של תיקון הנשמה שלו, הוא עדיין לא נכנס אל תוך הבית שלו. המלאכים שאלו אותו “איה שרה”? והוא ענה “הנה באוהל”, היא כבר מתוקנת, משום ששרה בעצם היתה ממש גבוהה יותר מאברהם. היא היתה ממש מתוקנת, ממש מתוקנת. אתם רואים, עד שאני מתקן את אותו חלק שבי, אני עדיין לא יכול להסתתר עם ה’, אולי אני לא מסתתר מה’ אבל אני לא יכול להתחבא עם ה’. שרה כבר היתה בתוך הבית, כלומר היא כבר היתה ברובד של להסתתר עם ה’. היא כבר היתה מתוקנת.
התורה הזאת היא מהאיז’ביצה, “מי השילוח”, פרשת וילך – זאת תורה מגן עדן. היא פשוט לא מהעולם הזה.
נח עשה ברית עם ה’ ברובד של- עד היכן שידי יכולות להגיע. “את האלוקים התהלך נח” נח הלך בדרך ה’. עשיתי טעות , אני אתקן אותה. היה מבול כי גנבנו, אזי נפסיק לגנוב. מה בקשר לסוג התיקון של העולם שהוא עמוק יותר מכל זה?
כל העולם כולו נמצא ברובד של לתקן: מה אני יכול לעשות בדרגה שלי? עד היכן אני יכול להגיע? תיקון ארץ הקודש הוא ענין ששום דבר אחר לא מגיע לשם. מקום בנשמה ששום דבר אחר לא מגיע. להיות בגלות פירושו שאני לא מגיע, אני לא יכול לתקן את מה שלמעלה ממני.
אברהם אבינו “ראה בירה דולקת” הוא הראשון שהיה מודע לכך שיש משהו מקולקל בעולם.
“את האלוקים התהלך נח”, נח חשב שהדרך לתקן את העולם הוא על ידי שנהיה אנשים טובים, אנשים מתוקנים, יראי שמים. אברהם אבינו היה הראשון לדעת שהעולם צריך אור. העולם צריך משהו “בבחינת הכנסת אורחים”, משהו צריך לקרות לעולם שלא היה שם קודם, מעולם.
מי היה המומחה הראשון בידיעת “יש משהו רקוב בתוכינו”? יוסף הצדיק “ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם”. משיח בן יוסף הוא זה שהכניס למודעות שלנו שמשהו לא בסדר.
ואז יבא משיח בן דוד , הוא אשר יתקן אותו.
רבינו שלמה קרליבך היה אומר שאנשים לא באים לבית הכנסת לא מפני שהם לא דתיים, אלא מפני שהם כן דתיים! והם יודעים איך צריכה להיות היהדות. וכשהם לא מרגישים את זה בבית הכנסת הם מחפשים במקומות אחרים. לכן עלינו לעשות את התפילה בבית הכנסת, תפילה מלאה חיים, תפילה מלאה רגש וגעגועים, כמו שכתוב בכל הספרים הקדושים.
אשרי מי שזכה והתפלל עם רבינו זיע”א התפילה היתה פורצת מליבות האנשים בריקודים ובמחיאות כפיים, כל תפילה היתה מלאה בניגונים קדושים המושכים את הלב ומעוררים את האדם אל הכוונה, בפירוש המילות ולדבקות בה’.
הנך מוזמן להצטרף לתפילות שבת מעומק הנשמה, בשיר ובריקוד. מניין קרליבך מתקיים מידי ליל שבת ושבת בכותל המערבי, מערת המכפלה, מושב מבוא מודיעים, גבעת שמואל, בישוב אפרת, רחלים, ישיבת רמת גן ברח’ האצל 39 ר”ג ועוד הרבה מקומות.
